מיליוני פליטים עזבו את אוקראינה מאז הותקפה ארצם על ידי רוסיה, ואלפי נשים, קטינים, הורים יחידנים, סטודנטים וגברים חולים או בני 60 ומעלה מצאו את דרכם לישראל. למרות שהם זכאים להגנה קבוצתית, לא הונפק להם כל רישיון שמעיד על כך ובאשרות התייר שלהם נכתב כי אסור להם לעבוד.
ואכן רבים מהפליטים אינם עובדים.
לאחר פניות רבות למשרד הפנים בנוגע לצורך הבהול של הפליטים להתפרנס, הוחלט על מדיניות אי-אכיפה בהעסקת בעלי דרכון אוקראיני ששוהים בישראל כדין – אך זו מוארכת כל פעם למשך חודש אחד. לאי הוודאות המתמשכת בזירה הזו מצטרפת גזירת הנוהל הגיאוגרפי, הצפוי למנוע מהם לעבוד בשורה ארוכה של ערים. מכיוון שרבים מהפליטים מתארחים בבתיהם של חברים וקרובי משפחה, המתקשים ממילא לקיימם, עבודה עבורם היא כמו אוויר לנשימה.
מדינה המערימה כל כך הרבה קשיים על תעסוקת אנשים שאיבדו הכל חושפת אותם לניצול וסכנה, מקשה על הפליטים ודוחקת אותם לשולי שוק העבודה. כך, גם מעסיקים שגילו שניתן להעסיק אזרחי אוקראינה אינם ממהרים לעשות זאת נוכח פרק הזמן הקצר, העומד על חודש, בו אפשר להעסיקם ללא חשש.
הפתרונות האפשריים ללימבו שיצרה המדינה פשוטים:
יש להעניק רישיונות עבודה לבעלי אזרחות אוקראינית, ולחדשם אחת לחצי שנה לכל הפחות. מכיוון שאנשים הנמלטים ממלחמה אינם מגיעים עם רזרבות, ומכיוון שהמדינה אינה מעניקה להם סיוע ממשי – יש לבטל את תקופת ההמתנה, בת 90 הימים, המוטלת עליהם לפני שהם רשאים לעבוד. יש לבטל את מגבלת תאריך הכניסה לישראל ולאפשר את העסקתם של כלל אזרחי אוקראינה, החוסים תחת מדיניות ההגנה, ללא מגבלות. הקביעה כי פליטים שהגיעו אחרי ספטמבר אשתקד מנועים מלעשות זאת היא שרירותית וחסרת היגיון וחמלה.פנייתנו המשותפת עם היאס ישראל, המוקד לפליטים ומהגרים, א.ס.ף. ארגון סיוע לפליטים, רופאים לזכויות אדם ו-ARDC – אשר נשלחה למשרד הפנים וליועצת המשפטית לממשלה – כאן.
