18-06-2015

מאת: חנה זהר

הבשורה על ירידת שיעור האבטלה באפריל מעודדת מאוד, אך אל לנו לשכוח כי במקביל לה גם עולה שיעור העובדים העניים. דו”ח העוני של הביטוח הלאומי, שפורסם בדצמבר 2014, מגלה כי תחולת העוני בישראל ירדה מעט ב-2013. הירידה נזקפת להגדלה משמעותית במספר המועסקים, לעלייה מתונה בשכר ולשיפור האכיפה של שכר המינימום. במקביל עולה מהדו”ח כי תחולת העוני במגזר החרדי והערבי בקרב משפחות שבהן שני מפרנסים ממשיכה לעלות, ובשנת הסקר עלתה ל-5.7%, לעומת 5.5% בשנה הקודמת.

הדו”ח מציין את הקיצוצים בקצבאות הילדים והשארת תעריף הבטחת ההכנסה בעינו, וקובע כי מערכת רווחה מצומקת יותר מעלה את הסיכון של העסקה פוגענית בשל עבודה “בכל מחיר”. ניסיונה של עמותת קו לעובד, הפועלת להגן על זכויות העובדים החלשים בישראל, מאשש את קביעת הדו”ח. העלאת שכר המינימום והעלאת שיעור המועסקים הן בשורות מבורכות, אך יש להיות ערים לתופעות הנלוות, ובהן העמקתה והרחבתה של ההעסקה הפוגענית.

תופעה זוחלת ומתרחבת שאנו עדים לה, הפוגעת במיוחד בעובדים המשתכרים שכר נמוך, היא הפסקות כפויות והשעיית עובדים מעבודתם על ידי מעסיקיהם למשך יום־יומיים ויותר. מכך נפגעים בעיקר עובדים שעתיים, המועסקים במשמרות לפי שיבוץ יומי או שבועי. ביום בהיר מגלים העובדים כי שובצו לפחות משמרות, או שלא שובצו כלל. לעתים מדובר בסוג של ענישה, כשסירוב למשמרת מסוימת בשל אילוצים הידועים מראש למעסיק כמו לימודים ואירועים משפחתיים, דרישה מהמעסיק לקבלת השכר במועד הקבוע בחוק או בירור על תשלומים חסרים – יכולים לגרור אי־שיבוץ זמני או קבוע, ללא הודעה מוקדמת וללא הגבלת זמן.

לצד זאת, יש גם השעיה המכונה על ידי העובדים “ייבוש”, שבה המעסיק מפסיק בהדרגה לשבץ את העובד לעבודה במקום לזמן אותו לשימוע ולתת לו מכתב פיטורים כנדרש בחוק. כך, סיפרה לנו עובדת בשם שרית כי הועסקה כנציגת שירות וסירבה להחליף משמרת של עובדת אחרת. במשך כמה חודשים שובצה לפחות ופחות משמרות. כשראתה שהאוברדראפט תופח, החליטה בלית ברירה להתפטר. משה, שהועסק כשומר, סיפר שקיבל הוראה מהמעסיק: “שב בבית עד שנקרא לך”. במשך חודשים המתין לשיחה מהמעסיק שלא הגיעה, ואיבד הכנסה שלה 
נזקק למחייתו.

למותר לציין את עוגמת הנפש ואת הנזק הנגרמים לעובדים האלה. ההתחייבויות החודשיות לתשלומים לשכר דירה, המשכנתא ותשלומים אחרים אינם קופאים עם ההשעיה הבלתי־צפויה מעבודה. תנודות בשכר מונעות תכנון נכון של הוצאות משק הבית ויכולת התמודדות עם הוצאות בלתי־צפויות. האוברדראפט תופח ואתו תחושת המועקה וחוסר האונים.

השעיה של עובד אינה מקובלת ביחסי עובד־מעביד אלא כשהיא מעוגנת בחוק, בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי. פירוש הדבר, שבאופן רגיל הברירה בידי המעביד לפטר עובד או להעבידו, ואין הוא רשאי ליצור באופן חד־צדדי מעין מצב ביניים של לא יום ולא לילה, ולהיות פטור מלשלם לעובד שכר בתקופה זו. עם זאת, עובדים אינם ממהרים לרוץ לבית הדין לעבודה ולתבוע את המעסיק על השעיה של כמה ימים, והם נותרים בחסר כיס.

ההשעיה מעבודה כל אימת שהמעסיק חפץ בכך פוגעת בעובדים חלשים המשתכרים שכר נמוך. הם אינם מקבלים פיצוי לא מהמעסיק ולא מהממשלה על איבוד ההכנסה, אף שהעמידו עצמם לעבודה. אם הממשלה לא מסוגלת לפעול למניעת התופעה הזאת – היא חייבת לפצות את העובדים על הפסד הכנסה בימי ההשעיה.

הכותבת היא מייסדת עמותת “קו לעובד”

הטור פורסם בעיתון דה מרקר בתאריך 16.6.2015, ניתן לקרוא בקישור