02-02-2015

 מאת: חנה זהר

כוח העבודה בישראל של 2014 מונה כ-3.2 מיליון עובדים. שיעור המשתכרים עד שכר מינימום מוערך בכ-30% (כך על פי נתוני מרכז אדווה), ולפיכך העלאת שכר המינימום ל-5,000 ₪ שאושרה לאחרונה צפויה להיטיב עם מעל למיליון עובדים בישראל. דו”ח העוני של הביטוח הלאומי שפורסם בדצמבר 2014 מגלה כי תחולת העוני בישראל ירדה מעט בשנת 2013. הירידה נזקפת לטובת הגדלה משמעותית במספר המועסקים, לעלייה המתונה בשכר ולשיפור אכיפת חוק שכר המינימום.

אחת מקביעות הדו”ח היא כי יש להישמר מפני מצב בו מערכת רווחה מצומקת תעלה את הסיכון של העסקה פוגענית בשל עבודה “בכל מחיר”. הניסיון רב השנים של עמותת “קו לעובד” בפעילות שמטרתה להגן על העובדים החלשים בישראל מאשש קביעה זו. לצד ההעלאה המבורכת של שכר המינימום, יש להיות ערים תמידית לתופעות נלוות של העמקה והרחבת תופעות של העסקה פוגענית.

דוגמה לתופעה של פגיעה בזכויות עובדים בה אנו נתקלים בעבודתנו בארגון יותר ויותר היא חלקם מגלים כי שובצו לכמות מופחתת של משמרות, או שלא שובצו כלל. לעתים מדובר בסוג של  ענישה לאחר סירוב העובד למשמרת מסוימת בשל אילוצים הידועים למעסיק, כמו  לימודים ואירועים משפחתיים. בדומה, דרישה מהמעסיק לקבלת השכר במועד הקבוע בחוק ובירור על תשלומים חסרים עשויים לגרור אי-שיבוץ זמני או קבוע, ללא הודעה מוקדמת וללא הגבלת זמן. ישנה גם השעיה המכונה על ידי העובדים “ייבוש”. המעסיק מפסיק בהדרגה לשבץ את העובד לעבודה במקום לזמן אותו לשימוע ולתת לו מכתב פיטורים, כנדרש בחוק.

ש’ הועסקה כנציגת שירות וסירבה להחליף משמרת של מישהי אחרת משום שקבעה תכניות אחרות לאותו ערב. במשך כמה חודשים שובצה בפחות משמרות מהרגיל. כשראתה שהאובר-דראפט תופח החליטה להתפטר. ל-מ’, המועסק כשומר, נאמר:  “שב בבית עד שנקרא לך”. כשראה מ’ שהקריאה מבוששת להגיע, הבין שהוא צריך לחפש מקום עבודה חדש, ובינתיים הוא איבד הכנסה לה נזקק למחייתו. ד’, העובדת כקופאית בסופר, הושעתה למשך שבוע מעבודתה משום שלא הצליחה למכור כרטיסי אשראי של הרשת. שכרה הרגיל עומד על  3,800 ₪, אך בחודש בו הושעתה קיבלה 2,800 בלבד. בפנייתה אלינו כתבה ד’, אם חד הורית, כי קשה לה מאוד להתקיים מסכום נמוך כל כך, ושאלה “איך אפשר לגדל כך שני ילדים”?

למותר לציין את עגמת הנפש ואת הנזק הנגרמים לעובדים האלה. ההתחייבויות החודשיות לתשלומים לשכר דירה, המשכנתא ותשלומים אחרים אינם קופאים עם ההשעיה הבלתי צפויה מעבודה. המינוס בחשבון הבנק תופח, ואתו גם תחושת המועקה וחוסר האונים.

השעיית עובד אינה מקובלת ביחסי עובד-מעביד אלא כשהיא מעוגנת בחוק, בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי. פירוש הדבר שבאופן רגיל הברירה בידי המעביד לפטר עובד או להעבידו, ואין הוא רשאי ליצור באופן חד-צדדי מעין מצב ביניים של לא יום ולא לילה, ולהיות פטור מלשלם לעובד שכר, בתוך התקופה של מצב הביניים.

כדי  להתמודד עם התופעה, יש לנקוט בכמה מהלכים:

  1. לתקן את חוק חובת הודעה לעובד על תנאי עבודתו באופן שהפירוט לגבי שעות העבודה יהיה ליום, לשבוע ולחודש. כיום החיוב הוא רק לפירוט היקף שעות יומי.
  2. דמי אבטלה יומיים. כמה מדינות באירופה הכירו בצורך בהעסקה גמישה ובנו תוכנית הנקראת FLAXSECURITY. אנו מציעים כי כי העובדים יקבלו תשלום עבור ימי ההפסקות הכפויות. התשלום יתחלק שווה בשווה, חציו ישולם על ידי המעסיק וחציו ירד מדמי האבטלה להם זכאי העובד. חלוקת התשלום עשויה להוות תמריץ שלילי למעסיק להפסיק עבודה ללא סיבה עניינית.

 מהלכים אלו ימנעו את הפגיעה הניכרת, הקיימת היום, בזכויות העובדים, ויצמצמו את תופעת ה”ייבוש” הפוגעת בהכנסתם. לצד זאת, יש להבהיר למעסיקים כי על פי חוק, אם מעסיק אינו מרוצה מעובד, הוא רשאי לפטרו רק לאחר אזהרה ושימוע.

הכותבת היא מייסדת עמותת “קו לעובד”