08-03-2010

מאת: זהבית פרידמן, מתנדבת, חברת הועד המנהל

אל “קו לעובד” פונים עשרות עובדים מדי חודש הנאלצים לעזוב את ישראל לאחר שמעסיקם נפטר או שפוטרו מעבודתם, והם שוהים בישראל מעל 51 חודשים, מבלי שקיבלו את שכר חודש אחרון לעבודתם, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נלוות:

נ’ סעדה זוג קשישים במשך שלוש וחצי שנים. במהלך חודש ינואר 2010 נפטרה מעסיקתה הקשישה, לאחר שמיצתה את תקופת שהייתה בישראל וסוכנות הסיעוד לא הכינה עבורה את סכום הפיצויים המגיע לה. נ’ המשיכה לסעוד את מעסיקה הקשיש במשך שלושה שבועות נוספים עד אשר הוא נפטר גם כן.
נ’ הגיעה אל “קו לעובד” לאחר שהקשיש נפטר, קרי כחודש מיום פקיעת תוקף אשרתה. בני משפחתם של הקשישים לא הסכימו לשלם לנ’ את כל המגיע לה, תוך ידיעה שנ’ צריכה לעזוב את ישראל לאלתר ולא תוכל לתבוע אותם. נ’ נאלצה לוותר על סכום של יותר מ 10,000 ₪ פיצויים ולקבל סכום של 4,000 ₪ בלבד בטרם עזיבתה את הארץ. ובאשר לחברת הסיעוד – רק לאחר התערבות “קו לעובד” נאותה החברה לשלם לנ’ טרם עזיבתה את ישראל את שכר חודש עבודתה האחרון כמו גם את פיצויי הפיטורין להן היא זכאית

מהגרי עבודה המסיימים את עבודתם ושוהים בישראל למעלה מ 51 חודשים יכולים להישאר בארץ עוד 30 יום נוספים לצורך התארגנות בטרם עזיבתם הסופית את ישראל. לעיתים קרובות מדובר בעובדים שעבדו אצל מעסיקיהם שנים רבות (בענף הסיעוד ניתן להעסיק תקופות ארוכות יותר, בתנאים מסוימים אם המשפחה מעוניינת בכך).

משפחות רבות יודעות כי על העובד לעזוב את ישראל בתוך 30 יום ולכן אינן משלמות את חובן לעובד. לעיתים קרובות מתרצות המשפחות את “העיכוב” בכך שעדיין אינן יודעות מה גובה הסכום אותו תעביר חברת הסיעוד לידי העובד. חברות הסיעוד מצידן, מקבלות מהביטוח הלאומי כספים המיועדים לתשלומים סוציאליים, אינן משתדלות להכין את התשלום מבעוד מועד.

עד לפני מספר שנים נדרשו עובדים שסיימו את תקופת השהייה המותרת, לעזוב מיידית את הארץ מייד עם הפסקת עבודתם. משרד הפנים נעתר לדרישת עו”ד יובל לבנת מקו לעובד וקבע תקופה של 30 ימים. תקופה זו כאמור, אינה מאפשרת לעובדים למצות את זכויותיהם ממעסיקיהם ומחברות הסיעוד. לדוגמא עובד שסיים את עבודתם ב- 5 לחודש, המעסיק יכול לשלם לעובד את שכרו והזכויות הסוציאליות המגיעות לו עד ה- 9 בחודש הבא – למעלה מ- 30 ימים.

דוגמא זו ותלונות רבות נוספות שהגיעו לקו לעובד על עובדים שלא מקבלים פיצויים, שכר וזכויות סוציאליות, מייצגים מגמה רווחת וממחישים למעשה כי אורך התקופה של 30 ימים אותו קבע משרד הפנים אינו מציאותי ופוגע בעובדים לאחר שנים של עבודה קשה ומסורה עם מטופלים.

שאלה שעולה פעם אחר פעם היא מדוע לעיתים קרובות מהגרי העבודה אינם פונים ל”קו לעובד” או אל חברת הסיעוד ומשפחת המעסיק מייד עם פטירת מעסיקיהם, אלא רק כעבור כמה שבועות? ובכן, מהגרי העבודה נשארים, רובם ככולם, אצל משפחת המעסיק, במקרה של פטירה כדי לסייע למשפחה בזמן השבעה ומתבקשים לעיתים קרובות לתת לבני משפחת הנפטר הזדמנות להיערך עם תום תקופת האבל לקראת התשלום.

“קו לעובד” מבקש לשנות את נוהל “תקופת ההתארגנות” לאחר סיום העבודה האחרונה, מתקופה של 30 יום לתקופה של 90 על מנת שהארכה כזו תאפשר לעובדים לקבל את הכספים המגיעים להם ובמידת הצורך, לתבוע בבית הדין לעבודה. הארכת תקופת ההתארגנות תקשה על משפחות המעסיקים וחברות הסיעוד להימנע מתשלום למהגרי העבודה.