24-01-2011

מאת: ליעד מודריק, ידיעות אחרונות

פקחי יחידת עוז עסוקים מאד באחרונה. מארבים מחוץ לבתים, מידע מודיעיני שמוביל למעצרים בשעות לילה, פורעי חוק שבאים על עונשם. הצדק נעשה, ובעיקר נראה. למה נראה? כי על הכוונת נמצאים מיטב ידועני ישראל, ממירי בוהדנה ועד אלי יצפאן, דרך רינת גבאי ומאיה ישעיהו. ובל נשכח את התוספות של השבוע האחרון: צביקה פיק ואסתי גינזבורג, שנתפסים על חם יום אחרי יום, ומזכים את פקחי יחידת עוז בכותרות מרעישות בעיתונים. הכל בגלל העובדת הזרה שהעזו להעסיק בניקיון ביתם – הם וכל שאר בית ישראל.

הרי אפשר לומר זאת בגלוי: המאסטרו הוא לא הישראלי היחיד שאת ביתו מנקה עובדת זרה. כולנו יכולים לחשוב לפחות על שניים נוספים. לראשון קוראים אהוד ברק, כנראה שבכל מה שנוגע לניקיון הבית הוא פחות מאמין בעצמאות, ולשני קוראים יהודה ויינשטיין. כן, היועץ המשפטי לממשלה עצמו, מסתבר, נהנה גם הוא בעבר משירותיה של עובד זר לא חוקי. ואם ביועצים נפלה שלהבת, מה יגידו סלבריטאי העיר?

יפה שלפקחי יחידת עוז יש זמן לפעול במרץ נגד מעסיקי העובדים הזרים. חבל רק שהם מתרכזים במעסיקים הלא נכונים. במקום לארוב לצביקה פיק כאחרון צלמי הפפרצי, אולי כדאי שיתפנו לפעול נגד מעסיקים רבים, למרבה הצער, שעושקים את זכויות העובדים הזרים – מכריחים אותם לעבוד מסביב לשעון, לא מספקים להם תנאי מגורים הולמים, לא מבטחים אותם ולא דואגים לבריאותם, מלינים את שכרם במשך שבועות וחודשים, ולא משלמים להם שכר מינימום. יש גם עשרות מקרים מדי שנה של אלימות קשה והטרדות מיניות של עובדות ועובדים זרים. בשנת 2010 לבדה התקבלו במשרדי "קו לעובד", לשם המחשה, 2757 פניות של עובדים שדיווחו שמתנכלים להם. שמפרים את זכויותיהם. שמתייחסים אליהם כאל עבדים מודרניים, תתי אדם.

חלק גדול מהמקרים האלה הועבר למשרד הפנים. אנשי "קו לעובד" טוענים שלמעט שני מעסיקים שהיתר ההעסקה שלהם נשלל, אף אחד לא טרח לחזור אליהם. ודאי שלא לעובדים עצמם. מדינת ישראל מתעלמת בשיטתיות מתלונות מהסוג הזה. טוב, כשעומדות על הפרק משימות הרות גורל כמו לחשוף את פניה האמיתיים של מלכת הילדים רינת גבאי, למי יש זמן להתפנות למאות תלונות של עובדים זרים שזכויותיהם נשללות על בסיס קבוע.

לא צריך לחשוב יותר מדי כדי להבין את סדר העדיפויות של פקחי יחידת עוז. ברור למה הם רודפים אחרי המפורסם התורן שמעסיק, כמו רוב שכניו כנראה, עובד זר שמנקה לו את הבית. זה פרסום קל, בטוח, שמאפשר להם לגזור עוד קופון של יחסי ציבור, בעיקר נוכח תדמיתה הלא מאד חיובית של היחידה.
עניין לציבור יש בזה (אם כי, בואו נודה על האמת, לא עניין רב מאד. יש דברים יותר מסעירים מהרגלי הניקיון של מירי בוהדנה). תועלת לציבור? לא בטוח. אולי אפילו בטוח שלא. את המבצעים האלה, שממומנים מהכסף שלנו, צריך להפסיק, ומיד. לא מכאן יבוא השינוי התדמיתי שאחריו נוהים אנשי משרד הפנים, אלא מעבודה רצינית, קשה בהרבה, נגד מעסיקים כוחניים שדורסים את עובדיהם, מונים ומרמים אותם. אם שר הפנים צריך תזכורת למה זה חשוב, הוא יכול לחזור לספר "ויקרא", פרק י"ט: "וכי יגור אתך גר בארצכם, לא תונו אתו. כאזרח מכם יהיה לכם הגֵּר הגָּר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים". אם הוא מעדיף לקרוא בפנאי פלוס על העוזרת הזרה של אסתי גינזבורג, זה כבר עניין אחר.