02-01-2019

ב-27.11.18 הוכיחה ההסתדרות, באופן חד משמעי, כי לא רק שהיא אינה מבינה את תפקידה בזירת המאבק על שיפור מצב הבטיחות בענף הבניין – אלא שהיא עומדת להסב נזק חסר תקדים לעובדים המוחלשים ביותר בישראל – בעודה משרישה תופעה פסולה, המגולמת בגלגול אחריות על עובדים במקום על מעסיקים. בצעד תמוה ומקומם, חתמה ההסתדרות עם המעסיקים – התאחדות בוני הארץ – הסכם קיבוצי המטיל קנסות על העובדים, אותם עובדים בשמם כביכול היא פועלת. צעד ציני זה, שהעובדים אינם חלק ממנו אלא רק כצד נפגע, מבטא התנערות מוחלטת של ההסתדרות מתפקידה כארגון עובדים, תוך חבירה מפוקפקת לבעלי אינטרס כלכלי המנסים – מזה שנים – לחסוך כסף על חשבון אלו המתים ונפצעים באתריהם. הבחירה שלא להתעמת עם האוצר, שאינו לוקח חלק פעיל במימון הסעדים המיידיים עליהם דובר כאשר ריח השביתה עמד באוויר; או עם משרד העבודה ומשטרת ישראל, שאינם מייעלים את חקירת התאונות ואינם מייצרים כלי הרתעה אפקטיביים – אלא להצביע על העובדים כאחראים על מצב הבטיחות העגום באתרי הבניין – היא שפל חדש בהיסטוריה של מאבקי עובדים בישראל. עם המהלך חסר התקדים הזה, המפעיל סנקציות כלכליות על עובדים המופקרים על הפיגומים, לא נוכל להשלים. אנו שוקלים את צעדינו על-מנת להבהיר להסתדרות ולמקבלי ההחלטות שאין דרך קיצור במאבק הזה, וודאי לא דרך קיצור העוברת דרך הכיס של עובדי הבניין.

כתבתה של הלית ינאי לויזון בגלובס