אורלי, שלושה דברים שאנחנו לא יודעים עלייך.
דבר ראשון, אני מנסה בתקופה הזאת לייבא לישראל שיח של כלכלת טיפול (caring economy) – מחשבה מתפתחת באנגליה ובארה"ב. אני חושבת שכלכלת טיפול תועיל לנו, ואני עובדת עם ארגוני נשים כדי להביא לישראל את השפה הזאת. דבר שני, משנת 1999, בעזרת חנה זהר, אני מתעניינת בהעסקה קבלנית, ומקווה מאד שנצליח להקים גוף ייצוגי עבור עובדי קבלן בישראל, גוף שינהל מו"מ בשמם מול המדינה וההסתדרות. דבר שלישי, אני סבתא במשרה מלאה ופעמיים בשבוע מבלה אחה"צ שלם עם נכדתי בת השנתיים וחצי.
הזכרת את חנה זהר שהשפיעה עלייך, אז בואי נעבור לדבר על קו לעובד.
אני מזדהה עם המטרות של קו לעובד מהיום הראשון בו נחשפתי לפעילות העמותה, אי שם בשנת 1999. בקו הבנתי את המשמעות של העסקת עובדים דרך כ"א, וכשהתחלתי את המחקר בתחום פניתי לחנה זהר, שפתחה בפניי ארון מלא קלסרים עם חומר על העסקה דרך חברות כ"א. כך למדתי על האופי המגדרי כל כך של התופעה הזו.
למה את מתכוונת?
העסקה קבלנית מופעלת בקלות רבה יותר על עיסוקים נשיים, כי המדינה והמעסיקים רואים בתפקידים נשיים כתפקידים בהם אין צורך במיומנות וותק, ולכן יותר קל להם להחליף את העובדת. ב-2003 קלדניות בתי המשפט נאבקו בהעסקתן דרך חברות כ"א ונגד ההנחה שקלדנית היא מישהי שאפשר להחליף, ושופטים התערבו לטובתן וטענו שהם תלויים בקלדניות המכירות אותם באופן אישי. השופטים הבליטו את היחסים ולא הניחו להתייחס לקלדניות כאל כלי, והקלדניות הוחזרו להעסקה ישירה על ידי בתי המשפט. זה מקרה שמבליט את ניסיונה של המדינה להפחית את עלויות ההעסקה של נשים באמצעות העסקה קבלנית. בהקשר הזה ניסחתי את המושג "העסקה פוגענית", המתייחס להפרה שיטתית של זכויות עובדים כפי שזו נקבעת בהסכם ההעסקה, למשל במכרזי הפסד.
מכרזי הפסד מאד נפוצים בעיריות, כמו עיריית תל אביב, בה הפריטו את שירותי הניקיון ונכנסו לתמונה קבלני משנה.
נכון. במכרזי הפסד קבלן יכול לזכות במכרז כאשר הוא מציע עבור שירותיו סכום נמוך, למרות שידוע מראש שאי אפשר לשלם בסכום הזה את כל רכיבי זכויות העובדים. כשהחברה שזוכה במכרז מתחייבת על אי הפרה ומעבירה את העבודה הלאה, לעוד קבלן – המדינה לא הולכת לבדוק. יש מחקר מעניין שביצעה תלמידה שלי, ומצא שבמגזר הציבורי מנהלי האחזקה יודעים על הפרת זכויות שיטתית של עובדות ניקיון, למשל, אבל כשהם מנסים להעביר את המידע למעסיק הממשלתי, הוא לא רוצה לשמוע את המידע כדי שלא להיחשד ביחסי עובד-מעביד. המסקנה שלה הייתה שמידע מצליח לעבור ולהיתרגם לסנקציה נגד הקבלן רק כשבמחלקה המשפטית יש משוגע לדבר, ולצערנו מדובר במקרים נדירים. זו תופעה שהולכת ומצטמצמת, כי החל מ-2008 יש תקנות האוסרות על גופים ממשלתיים לאפשר מכרזי הפסד, אבל היא עדיין לא נכחדה.
אם כבר הזכרת את הפחד הקמאי מיחסי עובד-מעביד, תרצי לומר עליו כמה מילים?
ההכרה ביחסי עובד-מעביד מרחיבה את זכויות העובדים לזכויות השמורות להעסקה ישירה, כך שברגע שביהמ"ש מכיר במזמין שירות כמעסיק – עובד שזכויותיו נפגעו יכול לתבוע אותן. מנקודת מבטנו, כקו לעובד, המעסיק קובע את תנאי החוזה וההעסקה, אבל מנקודת מבט משפטית בחברה הישראלית – הסטטוס של מזמין השירות אינו מזוהה עם סטטוס המעסיק. הניסיון לשבור את הקשר עובד-מעביד פותח ושוכלל בחברות אמריקאיות, אבל לאחר שהוא אומץ בישראל הוא גדל להיקף חסר תקדים ולווה ביצירתיות אינסופית לאיתור דרכים-עוקפות-העסקה-ישירה.
ומול היצירתיות הזו ניצב קו לעובד.
ההסתדרות היא הכתובת לעוולה בסדר גודל כזה. ב-96' ההסתדרות הכניסה תיקון לחוק ההעסקה דרך חברות כ"א, ובפועל אפשרה למזמיני שירות המעסיקים עובדים באמצעות חברת כ"א לחמוק מחובת הקליטה בארגון אחרי 9 חודשים. התיקון הזה יצר פירצה שאפשרה לתופעה הזו להתרחב. בהקשר הזה אני רוצה לומר עוד מילה על הפרטת השירותים החברתיים, כמו מורים המלמדים דרך פרויקט הילה או עו"סים המעניקים שירותים דרך שירותי רווחה פרטיים. למרות הרצון הטוב של המועסקות.ים ולמרות ההשקעה הרבה שלהם, שיטת ההעסקה כזו פוגעת הן במערכת החינוך והן בשירותי הרווחה משום שההסדרה באמצעות חוזה בין המדינה וספק השירות תמיד פוגעת באפשרות להפעיל מיומנות מקצועית על-ידי הפחתת האפשרות להקדיש את הזמן הנדרש לביצוע מיומן ומקצועי. בנוסף, המסר של התופעות הללו מחלחל למטה, כי אם אפילו המדינה עושה את זה, לגורמים פרטיים הרבה יותר נוח לאמץ את השיטה הזו ולפגוע בזכויות העובדים.
ויש גם את עניין הנשים בשוק העבודה. העובדות.
ב-2016 פרסמתי ספר באנגלית – מגדור של מיקור החוץ בישראל שמו, העוסק במחיקה של מיומנויות הטיפול. פירטתי בספר אודות החוזה שנחתם מול מפעילי שירותים ומגדיר את תנאי ההעסקה של אחיות, עובדות סוציאליות ומורות, תוך הפחתת המיומנויות שלהן. נקודת המבט מאפשרת להתייחס אליהן כאל עובדות סוג ב'. הצורה שבה מועסקות אחיות המחסנות את התלמידים בבתי ספר, למשל, מדגים את הטריקים בהם נוקטים מעסיקים כדי למסחר את כוח העבודה, כמו למשל לא לשלם להן על זמני הנסיעות. המדינה משלמת על הזמן שבו מתבצעת עבודה, ללא הכרה באנושיות העובדות.
כמה מילים על הדיאלוג שאת מקיימת עם קו לעובד כשני עשורים?
הנחיתי את אירית פורת, מתנדבת במחלקת הסיעוד, במהלך הדוקטורט שלה. היא למדה ממני ואני למדתי ממנה. במהלך הכתיבה הבנתי לעומק כמה דרקונית ההחרגה של העובדות מחוק העבודה והמנוחה, והיא למדה ממני עד כמה הפרקטיקות הללו הן חלק מתופעה רחבה יותר בישראל ובעולם. מהיום הראשון שלי בקו לעובד אני לומדת כיצד עצם הפעולה של הארגון היא פעולה של מדינת רווחה שלמה: עד כמה העבודה מקצועית, מפורטת ורבת תחומים, ואני מאמינה שהמדינה הייתה צריכה להכיר בקו לעובד כזרוע המטפלת מטעמה בעובדים מקבוצות מוחלשות.
