21-01-2019

מביאים אותם בהבטחות מתוקות לפרנסה ממושכת ומשתלמת, מספרים להם שהמומחיות שלהם נדרשת בישראל כמו אוויר לנשימה, הם לוקחים הלוואות עצומות וממשכנים את חייהם – וכאן מתנפץ חלומם והם מגלים שהכל היה בלוף.
אין אשרה ואין עבודה, לא צריכים כאן מומחים ובטח לא אותם.

איך זה מתאפשר? בזכות תערובת הקסם: בצע כסף מצד המזמינים, ואדישות מצד המדינה.

אנחנו כבר יודעים לזהות אותם כשהם מגיעים – לבושים היטב, ממושקפים, ללא אגורה בכיס, עלבון צרוב על הפנים – ועותרים בשמם לבית הדין. בכל פעם מורה הדיין לרשות האוכלוסין להנפיק ל”מומחים” אשרה ולשלב אותם בענף כלשהו, אבל הפסיקות לא משנות את המדיניות ולא סוגרות את ברז ה”מומחים”.
וזה גם לוקח זמן. המון זמן. זמן שאין לעובדים ואין גם לנו.

גם במקרה של ג’איאקומר, אלפונס, סיריל ולורנס הורה הדיין למדינה להנפיק אשרות עבודה כדי שיוכלו לקיים את עצמם, ועכשיו נשאר רק לשכנע את רשות האוכלוסין לבצע את ההוראה.

האם תהיה זו קבוצת הנעקצים האחרונה?

לכתבתה של נופר משה