07-12-2017

“שיתבע, יגרשו אותו לפני שאצטרך לשלם” זה מה שענה לנו מעסיק בחברת קבלן, כשהתקשרנו אליו בשבוע שעבר בכדי שישלים את תשלומיו לעובד, מבקש מקלט, שסיים לעבוד אצלו.

כן, מקרה שהיה כך היה: ביום שלישי האחרון במסגרת קבלת הקהל פנה אלינו מולו (שם בדוי), אשר עבד במשך שנתיים בניקיון וסידור סחורה בסופר מרקט, והועסק דרך קבלן.

כרובם המוחלט של עובדי הקבלן גם מולו השתכר שכר מינימום, אולם הצליח להתקיים והמשיך בעבודתו.

כאשר נכנס לתוקפו חוק הפיקדון ראה מולו שהעבודה שם לא משתלמת. לא רק שהוא מרוויח שכר מינימום, עוד מנים לו ממנו 20%. אז הוא החליט לעזוב, לחפש עבודה אחרת.

מולו הגיע אלינו כדי לברר מה מגיע לו עם סיום עבודתו, ואנו ביקשנו להתקשר לקבלן ולשוחח אתו על גמר החשבון.

לתשובה שקיבל המתנדב מהמעסיק לא ציפינו. הוא סירב לדבר וענה: “שיתבע. אני רואה חדשות, טוב מאוד, דוחקים אותם החוצה, שיתבע, יגרשו אותו לפני שאצטרך לשלם”

כך מדיניות הממשלה כלפי מבקשי המקלט פוגעת בעובדים המוחלשים ביותר, כך מתחזקות חברות הקבלן על חשבוננו. מעסיקות ואז זורקות לאשפתות, ממתינות שהמדינה תעשה להם טובה ותגרש והם יוכלו לעבור להתעשר מעבודת הכפיים של פועל זול אחר.

מה שהמעסיק אולי אינו יודע הוא שהן מבקשי המקלט האוחזים באשרות ונמצאים כאן כחוק, וגם עובדים המועסקים לא כחוק, כולם מוגנים על-ידי חוקי המגן.

גם גירוש לא יעצור אותנו מלהשיג את זכויותיו של מולו. עובדים אינם מוצר שניתן לזרוק ולהחליף בחדש, גם כשהם שחורים.

התמונה הינה תמונת אילוסטרציה