11-02-2008

מאת: אסף אדיב, ynet

פגעי מזג האוויר הסוער ובעיקר הקרה באמצע ינואר גרמו לנזקים קשים ביותר לחקלאות בישראל. הנזקים, המוערכים ב-600 מליון שקל, הותירו אלפי חקלאים במשבר. לרובם יש ביטוח על נזקי הטבע המבטיח פיצוי על ההשקעות שעשו, ובימים אלו פוקדים שמאים את השטחים החקלאים ובוחנים את היקף הנזק. הם ייאלצו לספוג נזקים עקיפים באיבוד רווחים עתידיים ומוניטין אך ישרדו את הנזק כשיקבלו פיצוי.

מי שאינו זכאי לשום פיצוי ולא זכה לביקור של אף אחד הוא עובדי החקלאות, שעל כתפיהם מונח הייצור בענף חיוני זה. אלפים מהם הושבתו מאונס עקב נזקי הקרה. בין אלו שהפסידו את מקום עבודתם יש קבוצות רבות של עובדים ערבים אזרחי ישראל: מאות רבות של נשים ערביות, שזכו בשנים האחרונות למקום עבודה בו מובטחות להן כל הזכויות הסוציאליות בהסדר ההעסקה המכובד שאליו הגיעה עמותת “מען” עם עשרות חקלאים בשרון ובגליל. הישג חשוב זה עומד עתה בסימן שאלה.

עובדים ועובדות אלו עומדים בפני מצב בלתי אפשרי: מעבידיהם, הרוצים להמשיך את הקשר עימם ולהחזירם לעבודה ברגע שיתאפשר, אינם מפטרים אותם ולכן אין להם אפשרות לפנות לביטוח הלאומי לקבלת דמי אבטלה. העובדים, שרוצים לשמור על מקום העבודה, ייאלצו בשל מצב זה לשבת בחוסר מעש בבתיהם ללא מקור פרנסה.

לצד אלפי עובדים ערבים בחקלאות קיימים כמעט 30 אלף עובדים תאילנדים. התחרות בין שתי הקבוצות אינה הוגנת. עובדים ישראלים אינם יכולים ל התחרות בעובד התאילנדי הזמין והמוחלש. יתר על כן, אפילו כיום בעת משבר מעדיף החקלאי להעסיק את התאילנדי שכבר נמצא כאן ואין אפשרות לשלוח אותו לארצו. העובדים הערבים הם הראשונים להיפלט מהמערכת בכל מצב. כעת זה אסון טבע, אך גם תנודות במחירי השווקים בעולם או קושי טכני אחר מביא שוב ושוב לפיטורים של עובדים אלה, שמשמשים בחקלאות כמעין גלגל רזרבי לעת מצוא.

מצדדי ההעסקה של עובדים זרים טוענים כי הדבר מקובל בעולם המערבי כולו. אלא שבארצות רבות באירופה מותנה ההיתר לחקלאים לייבא עובדים בכך שאין עובדים מקומיים ובתיאום עם האיגוד המקצועי. העובדים שמגיעים לעבוד מארצות חוץ זוכים בדיוק לאותם תנאי שכר כמו העובד המקומי וכך לא נוצר תמריץ כלכלי להעסקתם במקום העובדים המקומיים.

בישראל לא סופרים את העובדים הערבים כגורם בענף החקלאות. שר החקלאות דואג אך ורק לחקלאים ורווחיהם, ומנגד ההסתדרות אינה יוצאת להגנתם. הממשלה שכביכול רגישה לעוני ומודיעה השכם והערב על תכניות להגדלת שיעור התעסוקה של נשים ערביות לא מצאה לנכון לקיים דיון בגורלן של אותן עובדות המושבתות מאונס מעבודה ומאבדות עם משפחותיהן את מקור הפרנסה.

חומרת המצב אינה מתבטאת רק בהשבתה של אלפי עובדים שאינם מקבלים שכר, אלא גם בכך שתהליך קליטת העובדים הישראלים בענף נעצר. ראוי היה לאור מצב דברים זה שהממשלה תדאג לפיצוי העובדים בדרך שתבטיח את המשך הקשר שלהם למעסיקיהם.

יש להפעיל כאן את אותו מנגנון שהופעל לפיצוי עובדי המלונות בשנת 2000, אחרי פריצת האינתיפאדה. כדי להבטיח המשך הקשר בין בתי המלון ואלפי עובדיו שילמו לעובדים דמי אבטלה לפרק זמן מוגדר שבו קיבלו הדרכה מקצועית במלונות. פיצוי לעובדים בצפון שהושבתו מעבודה בעת מלחמת לבנון השנייה נעשה על פי דווח של מעבידיהם והדבר איפשר שמירת קשר בין עובדים ומעבידים בתקופת המשבר. הפעלת מנגנון זה תאפשר סוג של הגנה לעובדים, החשופים לרוח ולקרה שנושבת משוק העבודה האנרכי כל השנה ומקפיאה את חשבון הבנק שלהם ואת האפשרות לחיים של כבוד.

דחיפות הבעיה נובעת בין השאר מכך שמדובר באוכלוסיה קשת יום שכוללת נשים שאין להן כל מקור פרנסה אחר. הצורך לקדם הזדמנויות תעסוקה לנשים ערביות ששיעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך ביותר (18% בלבד) הוגדר כחלק מהאג’נדה הכלכלית חברתית של הממשלה. יצירת מתווה של פיצוי לעובדות החקלאות ייתן ביטוי לכך שיש כוונה לממש הבטחות אלו בפועל ולא להשאירן כמלים ריקות.

אסף אדיב, מנכ”ל עמותת “מען”