20-04-2009

מאת: סלוא עלינאת, קו לעובד

התהליך לשיפור תנאי העסקתם של עובדים פלסטינים במפעלים בהתנחלויות הנו ארוך וקשה. חלקם הרב של המעסיקים הישראליים בהתנחלויות עוקפים את החוק בקלות, מאחר והרשויות אינן ממלאות את תפקידן באכיפת חוק העבודה הישראלי ומכיוון שהעובדים נמצאים במעמד מוחלש מול המעסיקים.
במקרים בהם עובדים מתלוננים או תובעים את מעסיקיהם בגין אי שמירת חוקי העבודה – הם נחשפים לאיומים לפיטורים, לפיטורים בפועל ולנקמה ע”י שלילת אישורי העבודה שלהם.

היענותו של מפעל סודה קלאב, אשר מיישם כיום את חוקי העבודה הישראליים על עובדיו הפלסטינים, נחשבת לחריגה. הענות זו לא הייתה מתיישמת לולא הלחץ התקשורתי אשר הופעל על חברת סודה קלאב בשוודיה והוביל לשינוי בשטח. מפעל זה מהווה דוגמא לכוחה של התקשורת ולכוחם של עובדים אשר נאבקו בכדי לשמור על מקום פרנסתם, על אף שהמקום שנוי במחלוקת מאחר ונמצא בשטח כבוש.

מפעל סודה קלאב ממוקם באזור התעשייה מישור אדומים, היושב על שטחים כבושים בקרבת הכפרים והערים הפלסטיניות עזירייה, אבו דיס, חזמא ויריחו – מהם מגיעים רוב עובדיו הפלסטיניים.
בשנת 2008, הועסקו העובדים הפלסטינים דרך קבלנים וקיבלו משכורות רעב שנעו בין 1700-2200 ש”ח עבור עבודה של 12 שעות ביום, 22 ימים בחודש. המשכורת אינה מתקרבת לשכר המינימום. בנוסף, העובדים לא קיבלו תלושי משכורת או זכויות נלוות אחרות כקבוע בחוק.
העובדים פנו ל”קו לעובד” בעניין תנאי עבודתם וסיפרו על היחס המשפיל שהם מקבלים במפעל ועל הבדיקות הביטחוניות המוגזמות שנאלצים לעבור בפתח המפעל. בנוסף, תיארו את תחושות הקיפוח כאשר השוו בין היחס והתנאים שהם מקבלים לעומת עמיתיהם הישראלים, רובם עולים מברית המועצות לשעבר.
בחודש אפריל 2008, לאחר מספר פניות לקבלן להעלות להם את המשכורת, ואי הענות מצידו, הם החליטו למחות על כך במפעל במטרה שמנהלי העבודה ידעו על מצבם ויתערבו. מחאה זו הובילה לסכסוך בין העובדים עצמם וכתוצאה מכך כמחצית מהעובדים פוטרו מהעבודה.
העובדים שפוטרו חיפשו דרכים לחזור לעבודה ולהסביר את עמדתם. הם טענו בפני נציגת “קו לעובד” שהם היו מוכנים לעבוד בכל מחיר, וכי דווקא העובדים שנשארו בעבודה – הם שדרשו את שיפור תנאי העסקתם.

בזמן שהתקשורת הישראלית אדישה למצבם של העובדים הפלסטינים בהתנחלויות, התקשורת השוודית עוררה הדים חזקים בציבור כאשר חשפה שחברה בינלאומית כמו סודה קלאב לא רק ממקמת את מפעלה בהתנחלות ישראלית אלא גם מנצלת באופן שיטתי את עובדיה הפלסטינים.

בחודש דצמבר 2008, מספר שבועות לאחר החשיפה בעיתונות השוודית, הגיע מנכ”ל חברת סודה קלאב בישראל, מר דניאל בירנבאום, לפגישה עם נציגי “קו לעובד” אשר ייצגה עובדים מהמפעל.
בפגישה עלו שלוש דרישות:
1. תשלום רטרואקטיבי להפרשי שכר מינימום לעובדים הפלסטינים במהלך שנת 2008
2. קליטת העובדים שפוטרו מהמפעל
3. יישום חוק העבודה הישראלי במפעל ושיויון הזדמנויות בעבודה בין העובדים הפלסטינים והישראלים.
עמדת נציגי המפעל הייתה כי מאחר ושילמו כחוק לקבלן העבודה – אינם מתכוונים לשלם לעובדים את הפרשי שכר המינימום.
לאחר התכתבות בין עמותת קו לעובד לבין הנהלת המפעל, הוחזרו לעבוד 17 עובדים אשר פוטרו מהעבודה. מבירור עם העובדים, מתברר כי המפעל התחיל לשלם לעובדים בהתאם לחוק הישראלי וכי מונפקים עבורם תלושי משכורת כחוק.

העובדים מספרים שהם מאושרים, משכורותיהם קפצו באופן משמעותי לפי שניים או שלושה ממשכורתם הקודמת. הם אינם מרגישים מופלים בעבודה. כמו כן, החלו לקבל חלוקי עבודה עם הלוגו של סודה קלאב, כרטיסי נוכחות, הבדיקות הביטחוניות בפתח המפעל אינן משפילות כבעבר והעובדים זוכים להיכנס לחדר האוכל של המפעל ולקבל מנה כמו יתר העובדים.
בירנבאום, מנכ”ל המפעל, מתאר את מפעלו כמפעל שמחבק את כל התרבויות ואף ארגן מסיבה בתחילת חודש אפריל 2009 כדי לחגוג את רב התרבותיות במפעל: סודנים, אתיופים, רוסים ופלסטינים.
חגיגה זו זכתה לכיסוי תקשורתי  בעיתון  “הארץ” תחת הכותרת :”רק בישראל, רק בפסח, חגיגה של דו-קיום, רב-תרבותיות, טיפה מעבר לקו הירוק”, וייתכן שזה ניסיון לשפר את התדמית שנפגעה מהפרסום הקודם.  חלק מעובדי המפעל שלא נרשמו לחגיגה הורשו להשתתף בה לשעה ולאחר מכן חזרו לעבודה, בזמן שאחרים
המשיכו לפאר,בשמם, רב תרבותיות.