23-06-2008

מאת: שחר אילן, הארץ

פסק דין של בית המשפט העליון שניתן השבוע קובע שבואנו ג’מה, עובדת סיעודית מהפיליפינים, תעזוב את ישראל בתוך חצי שנה, למורת רוחה של מעסיקתה – רוזה למפרט, בת 86. משמעות ההחלטה, בה נקבע שבתי המשפט המנהלים אינם מוסמכים להתיר למטפלים לחרוג מהוראות חוק הכניסה לישראל, היא שעשרות קשישים ייאלצו להיפרד ממטפלים זרים שאליהם נקשרו, מה שעלול לקצר את חייהם.

למפרט אלמנה וניצולת שואה. חוות דעת של הד”ר ג’ק שטרן קובעת שלמפרט פיתחה במטפלת תלות עמוקה ומצבה עלול להידרדר מאד אם תעזוב: “כאשר נרמז ללמפרט על כך היא בוכה, מסרבת לאכול ומצב הסוכרת ולחץ הדם יוצאים מכלל איזון”.

החוק קובע שעובד זר יוכל לשהות בישראל עד חמש שנים ושלושה חודשים. שר הפנים אומנם יכול להאריך את שהותם של מטפלים בשנה כל פעם, אם חוות דעת מקצועית קובעת שלמטופל ייגרם נזק קשה בשל הפרידה ואם המטפל החל לסייע לקשיש שנה לפחות לפני סיום תקופת השהות המקסימלית שלו בארץ.

בשנים האחרונות דנו בתי המשפט המנהליים לפחות כעשר פעמים בעתירות שביקשו למנוע גירוש של מטפלים, שהחלו לטפל בקשישים כמה חודשים לפני סיום תקופת השהות. בחלק מהמקרים, בהם עתירת למפרט, השופטים הורו על השארת המטפל בארץ.

המדינה עירערה לעליון וההרכב קבע שבית המשפט המנהלי חרג מסמכותו כשהורה לאפשר לג’מה להישאר בארץ. השופטת אילה פרוקצ’יה הציעה לאפשר לג’מה להישאר בשל “תרומה לחברה” אלא שהשופטים אליקים רובינשטיין ודבורה ברלינר דחו הצעה זו.