13-11-2008

מאת: עו”ד ח’אלד דוח’י, קו לעובד

עובדת שעבדה בנקיון אצל חברת הראשון בניקיון בע”מ במשרדי “אנשים ומחשבים” שנתיים וחצי תבעה שכר עבודה מולן, שכר חודש אחרון, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ,הפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשה לקופת גמל ופיצויי בגין פיטורים שלא כדין.

בחודש 07/04 נכרת הסכם בין חברת “אנשים ומחשבים” לבין הנתבעת, חברת הראשון בנקיון בע”מ לפיו חברת “אנשים ומחשבים ” תעביר תשלום בסך 500 ₪ עבור העלאת שכרה של העובדת, הסכם לטובת צד שלישי. חברת אנשים ומחשבים רצתה בזה כי הייתה מרוצה מאד מעבודתה של העובדת עד כדי העלאת שכרה.
עד סוף שנת 2004 הנתבעת (חברת הראשון בנקיון בע”מ) כיבדה את ההסכם. לאחר מכן החלה לשלם לעובדת רק 300 ₪ במקום 500 כי הנתבעת הורידה מסכום זה את עלות הרווח שלה.
בית הדין, לאחר ששמע את העדויות של הצדדים ובדק את ההסכם ותלושי השכר חייב את הנתבעת לשלם לעובדת את ההפרש בסך 4,941 ₪.

התובעת פנתה מדי פעם למזמין השירות חברת אנשים ומחשבים בתלונות או בבקשות כנגד הנתבעת חברת הראשון בנקיון בע”מ ותמיד זכתה לאוזן קשבת ולעזרה מול הנתבעת. התנהגות זו של התובעת הפריעה לנתבעת ובתגובה שלחו לתובעת מכתב אזהרה ובה דרישה חד-משמעית להפסיק לפנות לגורמים אחרים כי דבר זה גורם להם נזק רב ואי נעימות מול מזמין השירות.

בקיץ 2005 ביקשה העובדת בכתב לצאת לחופשה שנתית על מנת לנסוע לחו”ל להשתתף בחתונה של קרוב משפחה והנתבעת דחתה את בקשתה. בחודש אפריל 06 ובהתראה של יותר מארבעה חודשים ביקשה שוב התובעת בכתב מהנתבעת כי יאשרו לה חופשה שנתית מיום 01/08/2006 ועד ליום 15/08/2006 כדי לבקר את אמה בחו”ל. הנתבעת שוב דחתה את בקשתה של התובעת ולא אישרה לה את החופשה על אף שמזמין השירות, חברת אנשים ומחשבים הסכימה ליציאתה של התובעת לחופשה ואף הציעה פתרונות אלטרנטיביים.
תשובת הנתבעת, חברת הראשון בניקיון הדוחה את הבקשה ניתנה בע”פ ובכתב:
… ” במידה ותצאי לחופשה הינך עושה זאת על דעת עצמך ואנו נראה בך כמי שהתפטרה מחברתנו”.

העובדת היתה חייבת לנסוע וכך עשתה. כשהתייצבה לאחר שובה במשרדי המזמין חברת אנשים ומחשבים, ביום 16.8.06 נודע לה כי עבודתה הופסקה. משכורתה האחרונה לא שולמה בעילה של קיזוז בשל התפטרות ללא הודעה מוקדמת.

בית הדין קבע כי יש לראות בנסיבות המקרה כפיטורים ולא ייחס כל משמעות לאמירות במכתב הנתבעת לפיהן הנתבעת תראה בתובעת כמי שהתפטרה. פסק הדין קובע כי יש לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 8,460 ₪ בתוספת 4,000 ₪ עבור פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. כמו- כן פסק 3,382 ₪ עבור אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את שכר חודש יולי בסך 3,584 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בסך 2,000 ₪.

בנוסף פסק לתובעת 868 ש”ח עבור דמי הבראה ועוד 3654 עבור פדיון חופשה שנתית על אף שהנתבעת צודקת בטענתה כי שילמה לתובעת תשלומים שונים בגין פדיון חופשה שנתית במהלך עבודתה – זאת מבלי שהתובעת נטלה חופשה בפועל ואין לפטור את הנתבעת מחובתה לשלם לתובעת תשלום נוסף בגין פדיון חופשה .

לאור כל הנימוקים והנסיבות בית הדין פסק לתובעת סך של 3,584 ₪ (שכר חודש אחד) בגין פיצוי בגין פיטורים שלא כדין כי ראה בהתנהגות המעסיק למנוע מהעובד לממש את זכויותיו (מכוח משפט העבודה המגן) כפיטורים שלא כדין. עוד נפסק תשלומים עבור הפרשי הפנסיה בסך 6000 ₪ .

יש לציין כי לאחר שבית הדין קיבל את כל טענות התובעת ואף חייב בחלק מהרכיבים פיצויי הלנה נשמט ממנו ו/או שכח לחייב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד ועל כן תוגש בקשה דחופה לבית הדין לתיקון פסק הדין ובמידה והבקשה לא תתקבל יוגש ערעור על כך.

פסק הדין מעודד את העובדים לדרוש ולעמוד על זכויותיהם ואף לשתף את מזמין השירות בהפרות המעסיק עצמו.
במקרה הזה העובדת ידעה מה עליה לעשות ופנתה למעסיק בכתב בכל פנייה. יחסי עבודה הם יחסי אימון ונבנים על עקרון תום הלב ולכן בדרך כלל עובדים לא פונים למעסיקיהם בכתב .
איני יודע מה בית הדין היה פוסק בתביעה זו אם לא היו כל האסמכתאות וההתכתבויות . מעניין .