17-01-2007

העובדת אם לילד קטן שילמה בנפאל 6000$ דמי תיווך עבור הסדרת אשרת עבודה עבורה לעבודה בתחום הסיעוד . עם הגעתה לישראל נלקחה העובדת על ידי נציגת חברת כח האדם לדירה בה שוכנו עובדים נפאלים רבים נוספים. נציגת חברת כוח האדם אמרה לעובדת שהמעסיקה הנקובה ברישיון ישיבתה נפטרה, וכי היא תשלח לעבודה אצל מעסיק אחר.
העובדת נשלח לתקופה קצרה למעסיק אחר, אך לא הוסדרה עבורה אשרת עבודה. שוב חזרה העובדת לדירה שם המתינה חודשיים ללא עבודה כאשר חובותיה תופחים.
תלאותיה של העובדת לא הסתיימו, בתקופת ההמתנה לקבלת עבודה היא נעצרה על ידי משטרת ההגירה, ושוחררה בערבות, שבה לדירה והמתינה כי חברת כח האדם תסדיר עבורה עבודה בתחום הסיעוד.
סופסוף לאחר תקופות עבודה קצרות אצל מעסיקים אחרים איתרה העובדת משפחה בעלת בעלת היתר העסקה שהייתה מעוניינת להעסיקה. העובדת הצליחה ליצור קשר עם הקשישה (חולת אלצהיימר), ובני משפחת הקשישה היו מעוניינים בהמשך העסקתה של העובדת. ואולם אז דחה משרד הפנים את הבקשה בטענה שהעובדת “לא טרחה למצוא מעסיק חדש [ו]נתפסה עת שהתה ללא אשרה. מאחר ולא עמדה בהתחייבות התבקשה לצאת מהארץ.”
בעתירה נגד החלטת משרד הפנים נטען בין היתר כי החלטת משרד הפנים נגועה בחוסר סבירות כאשר לא ייחסה כל משקל לשיקול בדבר היות העובדת קורבן להונאה שמטרתה גביית דמי תיווך. כפי שהשתלשלות האירועים מלמדת, העובדת נפלה קורבן להונאה שמטרתה גביית דמי תיווך, תופעה במסגרתה מובאים מהגרי ומהגרות עבודה לישראל בידי מתווכים וסוכנויות כוח-אדם שלא לשום צורך זולת גביית סכומי עתק מהם, וללא כוונה אמיתית להעסיקם כאן.

בעקבות הגשת העתירה, הסכים משרד הפנים להתיר לעובדת להסדיר את מעמדה ולקבל אשרת עבודה.

עת”מ 1001/07 מ.ל.ל נגד משרד הפנים