08-09-2008

מאת: עו”ד חני בן ישראל, קו לעובד

הבוקר עתר קו לעובד לבית-המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בשמו של מהגר עבודה מהודו, שהובא לישראל במרמה לצורך עבודה בענף הסיעוד. העותר, כמו עשרות עובדים הודים נוספים, הובא לישראל לצורך עבודה בענף הסיעוד לאחר ששילם סכום עתק לחברת כוח האדם שהסדירה את בואו חרף העובדה, שאין כל מעסיק בישראל אשר מבקש להעסיקו, ושעה שברור ל”מייבאים”, כי חסר לו אחד הכישורים הבסיסיים הדרושים לצורך עבודה בתחום הסיעוד בישראל – היכולת לקיים תקשורת מילולית עם המעסיק.

מקרה זה הנו דוגמא אחת לתופעה רחבה בהרבה, לה נחשף ארגון קו לעובד בחודשים האחרונים, היא הבאתם של מהגרי עבודה מאזורי ספר נידחים בהודו, אשר אינם דוברים אנגלית (ובחלק גדול מהמקרים אפילו לא הינדית, כי אם ניבים שונים) כביכול לעבודה בענף הסיעוד, למרות שאין מעסיק אשר מבקש להעסיקם, ולמרות שאין להם את הכישורים לעסוק בתחום אליו הובאו, רק על-מנת לגבות מהם את סכומי העתק, אותם הם משלמים בתמורה לזכות לעבוד בישראל. כתוצאה מהסדר הכבילה, אשר עודו חל על העסקתם של מהגרות ומהגרי עבודה בניגוד לפסיקת בית-המשפט העליון, הופכים עובדים אלה “שוהים שלא כדין” מיד עם בואם לישראל, נעצרים ומגורשים מבלי שהיה בידם סיפק להשיב ולו חלק זעיר מחובם העצום.

הבאתם במרמה של מהגרי עבודה לישראל מתאפשרת בעטיים של מחדלי המדינה, ובעיקר היעדרו המוחלט של פיקוח על גיוסם של מהגרי עבודה לעבודה בישראל, ובעובדה, כי אין כל קריטריונים בנציגויות ישראל בחו”ל לקבלת אשרת כניסה לישראל לעבודה בסיעוד, או לעריכת ראיונות אפקטיביים לעובדים, שתכליתם העברת מידע מלא ומדויק על העבודה המצפה להם בישראל. מחדלים חמורים אלה הם שמאפשרים לחברות כוח אדם לרמות את העובדים אותם הן מגייסות לעבודה בישראל, ומשמשים תמריץ עבורן לתור אחר העובדים הפגיעים והנואשים ביותר, והנוחים ביותר להתפתות להבטחותיהן חסרות השחר. פערי הכוחות בין מהגרי העבודה לבין חברות כוח האדם ויתר הגורמים הפרטיים, המעורבים בהליך גיוסם והבאתם לישראל, ובעיקר הפערים העצומים בכוח המיקוח של הצדדים ובגישה שלהם למידע אמין על הליך ההגירה ועל מהות ההעסקה הצפויה להם במדינת היעד, מחייבים רגולציה אפקטיבית מצד המדינה ומחייבים את מעורבותה האקטיבית, על-מנת למנוע את השחתתו של ההליך ואת ניצולו לרעה.

קו לעובד שב והתריע בפני הרשויות השונות – לרבות בפני משרדי הפנים, התמ”ת והחוץ – על התופעה במשך חודשים ארוכים, ודרש הן כי המדינה תפעול למניעתה של תופעה קשה זו, והן כי תסייע במציאת פתרונות עבור אותם עובדים שהובאו לישראל לאחר ששילמו סכומי עתק אולם אינם יכולים להשתלב בענף הסיעוד, מחמת קשיי התקשורת. פניותינו נפלו על אוזניים ערלות.

בעתירה אנו דורשים, כי יינתן לעותר רישיון ישיבה ועבודה “כללי” מסוג ב/1 עד להשלמת תקופה השהיה המקסימאלית המותרת למהגר עבודה בישראל על-פי חוק הכניסה לישראל (63 חודשים), על-מנת שיהיה בידו לעבוד כדין בעבודה שאינה מצריכה תקשורת מילולית עם המעסיק, ובכך להשיב את חובותיו העצומים. כמו כן, ביקשנו שבית-המשפט יורה למדינה לקבוע בהנחיות מינהליות כללים למתן רישיון ישיבה כללי למהגרות ולמהגרי עבודה במצבו של העותר, אשר הובאו לישראל במרמה לעבודה בתחום הסיעוד, ואשר אינם מוכשרים לעבודה בתחום הסיעוד או שאין להם את כישורי השפה הדרושים על-מנת לעבוד בתחום זה. כן ביקשנו, כי המדינה תיקבע בהנחיות מינהליות כללים למתן אשרות כניסה לישראל בנציגויות ישראל במדינות המוצא של מהגרות ומהגרי עבודה, וזאת עד ליישומן המלא של החלטות הממשלה בדבר פיקוח על גיוסם של מהגרות ומהגרי עבודה לעבודה בישראל.

בעתירה אנו טוענים, כי על המדינה מוטלת חובה לפעול בשקידה ראויה על-מנת להבטיח, כי לא יובאו לישראל עובדים אשר אין מעסיק המבקש להעסיקם; עובדים אשר אינם מוכשרים לעבודה בענף הסיעוד או עובדים שאין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום זה. משהובאו עובדים אלה לישראל, טענתנו היא כי המדינה אינה יכולה להתעלם ממצוקתם, שהתאפשרה בעטיים של מחדליה. המדינה אינה צריכה להיות זו שהונתה את העותר באופן ישיר, על מנת לקבוע, כי עליה לשאת באחריות למצבו, שכן מחדליה של המדינה, ושורת הכשלים המוסדיים, המאפיינים את האופן בו היא בוחרת לגייס מהגרי עבודה במדינות מוצאם, הם שהכשירו את הקרקע להונאתו של העותר, והם שאפשרוה באופן מעשי.

תודה למתנדב קו לעובד, עפר רהט, שערך ראיונות עם עשרות מהגרות ומהגרי העבודה מהודו שפנו אלינו בחודשים האחרונים על מנת לעמוד על מצבם וכן לטל בורנובסקי, על הסיוע במחקר.