15-06-2014

מאת: עו”ד מיכל תג’ר

ביום שני, ה-16.6.2014, תידון בבית הדין האזורי לעבודה בקשה להשבה לעבודה של עובדת שהועסקה בניקיון מעונות הסטודנטים באוניברסיטה העברית במשך 12 שנה, באמצעות חברות קבלן שונות. באופן סמלי, הבקשה תידון באותו שבוע שבו יועלה הנושא הרחב של דפוס העסקת עובדי קבלן, התפשטותו והשלכותיו – בוועדות הכנסת, בתקשורת, ובצעדות שונות. הדיון במקרה הנקודתי של אישה בת 52, אם לשבעה ילדים ורעיה לבעל נכה, באותו שבוע שבו הנושא בכללותו עולה לכותרות, ימחיש, כנראה, את אוזלת ידו של המשפט, במקרים שבהם התמונה היא רחבה כל כך, עד שלדיון נקודתי אין כלים או רצון להכיר בה. הוא יהיה הזדמנות נוספת להבחין במה שאף פעם אינו נתפס באמת, כל כולו, בתוך עדשת המשפט.

הדיון של אמל בשבוע הבא, לא צפוי לשאול דבר אודות המסגרת, תבנית ההעסקה, הניהול המתעמר בעובדות כפיים ותיקות, העברתן מיד ליד במשך שנים ארוכות, ובסופן התנערות  מוחלטת מהשירות המאומץ שנתנו במשך שנים.

אמל פוטרה בבושת פנים, אחרי שחלתה ואושפזה בבית החולים, אחרי שהיתה חלק מקבוצה שהתקשרה עם הארגונים הפועלים להעסקה הוגנת של עובדי קבלן, בהם תא הסטודנטים באוניברסיטה העברית, ו”קו לעובד”, אחרי שקבלה על הטרדות מיניות ועל יחס משפיל באופן בלתי נתפס מצד מנהל העובדות המנקות את מעונות הסטודנטים. תיאוריה של אמל ושל חברותיה לעבודה על העסקתן, קרובים להיות בלתי נתפסים. קללות, צעקות, השפלה על בסיס יומי. עבודה עם חומרי ניקיון נחותים, דרישה הולכת וגוברת לנקות עוד ועוד שטחים בפחות ופחות זמן. ב-12 שנה, אמל התחילה לסבול מבצקות ברגליים, מאלרגיות.

יש להניח, כי הצד השני ינקוב במניעים “חוקיים” לפיטוריה של אמל. סביר שייטען כי לא היתה שביעות רצון מביצועי הניקיון שלה. כל הסיכויים, שתמונת העסקה של 12 שנים בתת-זכויות, תוך השפלה מתמדת, בהעלאה אינסופית של דרישת היעילות – במקביל לעליית הגיל והשפעת העבודה הפיסית המאומצת על המצב הבריאותי –כלל לא יעמדו לדיון, לא ניתן יהיה לדבר עליהם.

לא במסגרת המשפט, לפחות. שם, מובן מאליו שמעסיק יכול להעלות ולהעלות עד אין קץ את דרישות היעילות מעובדיו, בעוד שהם במקביל נשחקים בעבודה מאומצת, והגיל והחיים נותנים בהם אותות. שם, מובן מאליו שהשפלה של מעביד והתעמרות בעובדים קשי יום, אינה מגיעה עם סעד משפטי ממשי לעובד. שם, ההנאה הפיסית שמפיק מוסד ותיק וערכי כאוניברסיטה העברית מהעסקה פוגענית ומשפילה של עובדות קבלן, אינה בלתי-ראויה. והרי כבר שנים היא מכונה בעגה משפטית יבשה “מיקור חוץ אותנטי”, הגדרה שמגבילה לאין שיעור את המחויבות של מי שנהנה משירותי עובדים מסורים המבצעים בשתיקה עבודה מלוכלכת, קשה, סיזיפית ושקופה.

לכן, לא ניתן יהיה לקשור, בבית הדין האזורי לעבודה, את הדיון הפרטני של אמל, לסוגייה הרחבה והכואבת של דפוס ההעסקה הזה, שקיבל הכשר משפטי. ניתן רק לקוות שיום אחד, גם הזירה המשפטית תהא שותפה לדיון מחודש במה שכונה “מיקור חוץ אותנטי”, והכשיר העסקת אלפי עובדים שקופים.

הכותבת הינה עו”ד בעמותת “קו לעובד”.

לפרטים על המקרה:

https://www.facebook.com/stopuniexploid/photos/a.427951820637279.1073741828.410932409005887/592748467490946/?type=1&theater

IMG_2274