01-07-2018

עלייה של 20% במספר ההרוגים בענף הבנייה לעומת התקופה המקבילה אשתקד. כך קובע דו”ח “נרתמים” המסכם חציון ראשון של שנת 2018 בתאונות עבודה בבניין.

יעד שהציב לעצמו משרד העבודה והרווחה לשנת 2018 היה הורדת מספר ההרוגים בתאונות עבודה בבניין ב-10%. בפועל כפי שניתן להבין, היעד רחוק מהשגה.

עוד עולה מהדו”ח כי 70% מהתאונות קורות עקב “נפילה מגובה וכ-68% מהתאונות הקטלניות . ניתן היה לחשוב שקל לצמצם משמעותית את הבעיה הזו על ידי אימוץ תקן פיגומים אירופי, שאותו הנחה שר העבודה את פקידי משרדו לפעול להחלתו על קבלנים. רק שלא רק שלא ברור מתי יעשו זאת ומה לוחות הזמנים. אלא שהאבסורד הוא: שהתקן כן מחייב היום את החברות המשכירות את ציוד הפיגומים, אבל לא את הקבלנים המשתמשים בהם. כיוון שעל החברות המשכירות אין פיקוח, יוצא שבפועל לעובדה שהן מחויבים בתקן הזה, אין שום משמעות, וכפועל יוצא מזה, גם הקבלנים לא משתמשים בפיגומים בהתאם לתקן האירופי. הגורם השני לתאונות העבודה בענף הוא “נפילת חפץ”: 14% מכלל התאונות וכ-16% מהתאונות הקטלניות היו כתוצאה מנפילת חפץ.

נתונים נוספים מראים לנו מיהם אלו שמשלמים בחייהם על ההפקרות הממשלתית הבלתי נסבלת, מיהם העובדים שנדרשים לעשות את העבודות המסוכנות: 47% מההרוגים בתאונות עבודה בבניין הינם עובדים פלסטינים תושבי השטחים. 32% הם עובדים ערבים אזרחי המדינה.

ומה קורה בינתיים כדי לעצור מותם ופציעתם של מי שבונים את בתינו? לא הרבה. רשם הקבלנים שיכול להשתמש בסמכותו ולפתוח בהליכי משמעת נגד קבלנים שהורשעו בעבירות בטיחות או שהוטלו באתריהם צווי בטיחות בגין ליקויים, ממשיך להימנע מלעשות זאת. משרד העבודה לא פרסם לציבור למרות חובתו, איזה עיצומים כספיים הוטלו על קבלנים כדי להרתיעם. הוא יצא בכותרות גדולות שעשה זאת, אך ברגע חשיפת המידע, אין כזה. מספר המפקחים בתחום עדיין מביש, כ-22 עבור למעלה מ-13,000 אתרי בנייה. מנהל הבטיחות אמור לפקח בכל אתר בו התרחשה תאונת עבודה, אך בפועל תאונות עבודה עם דרגת פציעה בינונית לא מפוקחות או נחקרות.

לדו”ח המלא: