19-11-2018

1,500 עובדים פלסטינים נוספים אושרו לעבודה במסעדות ישראל. הנימוק: המסעדנים זקוקים לידיים עובדות – ובעיקר זקוקים לוודאות. הם אינם יכולים להישאר באוויר במציאות בה המדינה מנסה להוציא את מבקשי המקלט בכל מחיר, כל הזמן, וכל יום יכולה להתקבל החלטה שתוביל אותם אל מחוץ לשערי ישראל.

לאן ילכו מבקשי המקלט? מתי זה יקרה? לא יודעים. מה שבטוח הוא שאף אחד לא דואג לאי הוודאות היומיומית בה חיים מבקשי המקלט. מחר אף אחד לא ידאג לפלסטינים.

אז עבור המסעדנים מביאה המדינה עכשיו פלסטינים, אוכלוסיית עובדים המוגדרת פעם כ”סיכון ביטחוני” ופעם כ”חבל הצלה” – הכל בהתאם לצרכים כלכליים ולאווירה הציבורית.

אין לנו כל התנגדות להעסקת עובדים פלסטינים, כי כל עובד הוא אדם הזקוק לפרנסה, אך אנשים אינם כלי משחק. אשר למבקשי המקלט – אלו נמצאים כאן כי אין להם לאן לחזור, ופגיעה בתעסוקה שלהם תגרור עוד מצוקה ומחסור.

המדינה מתייחסת למבקשי המקלט, באופן עקבי, כאל כלים: מדי פעם הכלי הוא מקל, כמו במקרה של חוק הפיקדון ומס המעסיקים, ההופכים את החיים לקשים שבעתיים. מדי פעם הכלי הוא גזר – המוגש למבקשי המקלט על מנת שיקיימו את עצמם, ולעסקים שאינם מוצאים כוח עבודה ישראלי. היום המדינה, שנישאת על גלי השנאה שהיא עצמה יצרה, ממשיכה לפגוע במבקשי המקלט ולערער את ביטחונם, בעודה מביאה במקומם פלסטינים. היא מתהדרת בכך שהצעד “ייתן מענה משולב להעסקה בלתי מוסדרת ולביקוש לתעסוקת עובדים פלסטינים”. מטרות יפות וחשובות, אותן מדבררת המדינה, בציניות בוטה, רק כשהיא מבקשת לפגוע באוכלוסייה אחרת.

על העומד מאחורי ה”העסקה הבלתי מוסדרת” של פלסטינים בישראל, על האופן בו ישראל מנהלת את הכלכלה הפלסטינית ומייצרת תלות וחוסר וודאות, על הסחר באישורי עבודה ועל הקשר בין ניצול עסקי להפקרת זכויות עובדים – אתם מוזמנים לשמוע בהרחבה בכנס שנקיים ביום חמישי הקרוב, החל מ-18:30, בקרן רוזה לוקסמבורג בתל אביב. אשרו הגעה ובואו!

ידיעתו של תלם יהב בידיעות אחרונות על המכסות החדשות