11-04-2013

אי קיומם של הסכמי סחר בילטרלים (המבטיחים שמירת אינטרסים של מדינת המוצא לצד אינטרסים של מדינת ישראל) יוצר מצב של שוק פרוץ בו פועלות חברות כוח אדם למטרות רווח על גב המהגרות. כל עובדות הסיעוד שהוזמנו לישראל שילמו “דמי תיווך” תמורה לאשרת העבודה בישראל. דמי התיווך נמסרים במזומן וללא דיווח, והסכום הכולל מגיע מאות מיליוני ש”ח שנכנסים לישראל ואינם מדווחים לרשויות. הכספים נגבים

בעבר מקובל היה לחשוב כי מהגרי העבודה משלמים את מלוא סכום דמי התיווך בארץ המוצא, אולם לפי ממצאי הסקר, לעתים קרובות משלמת עובדת הסיעוד חלק נכבד מדמי התיווך בישראל, ולעתים אף את הסכום כולו: בשנת 2013 46% מהעובדות העידו כי שילמו דמי תיווך בישראל והסכום הממוצע ששולם עמד על 75% מסך דמי התיווך.

סכום דמי התיווך הממוצע עומד כיום על כ-8,400 דולר. בחמש השנים האחרונות זינק סכום דמי התיווך הממוצע לעובדת בכ-2,400 דולר. בעוד הסכום הממוצע שמשלמים עובדים גברים עומד על כ-10,400 דולר בשל הביקוש הנמוך לגברים בענף שכ-80% ממנו הן נשים.

הסכומים שעל עובדים לשלם על-מנת “לרכוש” את אשרת העבודה הם סכומי עתק במונחים של כלכלת ארץ מוצאם והם נאלצים ללוות כספים ממשפחותיהם או מקהילותיהם. בין העובדות שהגיעו לישראל בשנת 2011, כשליש עדיין משלמות את חובן, ובין העובדות שהגיעו לישראל בשנת 2012, 59% טרם החזירו את מלוא החוב. במהלך תקופת החזר ההלוואה יעשו רבות מעובדות הסיעוד כל שביכולתן על מנת לשמור על מקום עבודתם, לעיתים גם במחיר של ניצול קשה ואף אלימות מינית ופיזית.

עידית לבוביץ’, רכזת תחום סיעוד ב”קו לעובד”: “תופעת גביית דמי התיווך לא מתרחשת הרחק מעבר לים, אלא כאן אצלנו. העובדה כי קרוב למחצית מן העובדים שילמו את הכספים הללו בארץ – צריכה להדאיג את הרשויות האמונות על הטיפול בישראל ובעיקר את המשטרה ואת רשויות המס. במקביל לאכיפה הפלילית יש לקדם חתימה של ישראל על הסכמים בילטרלים עם ארצות המוצא, תוך התחשבות במהגרי העבודה, במעסיקים ובטובת המדינה ולא ברווחים העצומים של חברות כח האדם”.