10-06-2008

מאת: רותי סיני, הארץ

משטרת ההגירה תפצה עובדת מתאילנד בסכום חסר תקדים של 36 אלף שקלים על מעצר שווא.

העובדת באה לישראל לפני שלוש שנים לעבוד בחקלאות אחרי ששילמה 7,700 דולר למתווכים. בישראל הועסקה עם אחד עשר גברים במושב בשפלה. תנאי המחיה במקום היו קשים – העובדים שוכנו בבקתות עשויות מפח גלי וקרטונים, ריח עז של ביוב נדף מהשירותים הסמוכים וחיבורי החשמל והגז היו מאולתרים ומסוכנים.

בפברואר 2007 באו למושב שוטרי הגירה לבדיקה שגרתית, הזדעזעו מהתנאים ולקחו עמם את העובדים. אחרי שגבו מהם עדות נגד המעסיק, הוכנסו העובדים למתקן נעול בנמל התעופה בן גוריון שמיועד לאזרחים זרים שאינם מורשים להיכנס לישראל.

רגע לפני הגירוש
לעובדים לא הוסבר מדוע הם מוחזקים והם לא הובאו בפני רשות שיפוטית. בשבוע הראשון להחזקתם הועברו הגברים למעסיקים חלופיים. נגד האשה, לעומת זאת, הוצא צו גירוש, כנראה משום שלא נמצא בעבורה מעסיק. הצו הוצא חרף העובדה שהחזיקה בהיתר עבודה חוקי והיתה קורבן לעבירה, אומר עורך הדין יובל לבנת, חבר הנהלת “קו לעובד”, שפנה בבהילות לבית הדין לעניינים מינהליים והביא לשחרורה עוד באותו לילה, שעות ספורות לפני שעמדו להעלותה לטיסה לבנגקוק ותשעה ימים אחרי שנעצרה.

בעקבות שחרורה הגישה האשה תביעה נזיקית נגד משטרת ההגירה באמצעות עורך הדין הישאם שביטא מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב. בדיון בתביעה בבית משפט השלום בתל אביב הציעה השופטת מיכל שריר שהמדינה תפצה את העובדת ב-36 אלף שקלים. עורכת הדין תמר שחף, שייצגה את המדינה, ענתה כי היא מוכנה לפצות את העובדת, אבל הסכום המוצע מוגזם לנוכח פסיקות שקבעו כי הפיצוי ליום כליאת שווא של עובד זר הוא 1,000 שקלים. “זה סכום סביר ביחס לשכר הממוצע של עובד זר חקלאי, שמשתכר 4,000 שקלים בחודש”, אמרה שחף לפי הפרוטוקול.

שחף טענה עוד כי למדינה לא היתה כל אחריות לגבי העובדים, אבל במקום לשחרר אותם לרחוב “נתנה להם מקום מגורים. זה לא היה כלא… נכון שזה היה מאחורי דלת סגורה, אך לא היה פתרון אחר”. באשר להחלטה לגרש את העובדת על אף ששהתה בישראל באופן חוקי ושילמה הון עתק כדי לבוא לכאן, ענתה שחף: “הגירוש לא יצא לפועל. לכן יש התערבות משפטית. הנזק נמנע”.

לבסוף החליטה המדינה לקבל את הצעתה של השופטת במקום לנהל את התיק והסכם הפיצוי קיבל תוקף של פסק דין. לבנת אומר כי המקרה שערורייתי במיוחד ומזכיר שבעקבות לחץ של ארגוני זכויות אדם הממשלה החליטה לפני חצי שנה לשכור שלוש דירות כדי לשכן בהן קורבנות של סחר בבני אדם – אנשים כמו העובדים התאילנדים ששוכנו בתנאים קשים. עד כה ההחלטה לא יושמה, אמר לבנת.