17-10-2007

העובדת, אזרחית מדינת תאילנד, הגיעה ארצה על מנת לעבוד כחוק בחקלאות. היא הועסקה ברישיון עבודה יחד עם עובדים אחרים במשק חקלאי במושב פתחיה. תנאי המגורים והעבודה להם זכו העובדים היו בלתי אנושיים.
בפברואר 2007 הגיעו למקום פקחים ממשרד התמ”ת מלווים בשוטרי משטרת ההגירה. לאחר שעמדו על התנאים בהם הועסקו העובדים פעלו להוצאתם מהמקום באופן מיידי תוך שהובטח להם כי יימצא להם מעסיק אחר בתנאים הולמים יותר.
אלא שהעובדים, נלקחו משום מה למתקן כליאה בשדה התעופה בן גוריון (מתקן “המסורבים”). העובדת הוחזקה במעצר משך תשעה ימים תמימים ללא שהוסברה לה הסיבה לכליאתה, לא כל שכן על זכויותיה על פי חוק.
לאחר תשעה ימים, ולתדהמתה נאמר לעובדת כי היא צפויה להיות מגורשת מהארץ! היא נדרשה לחתום על הסכמתה לעזוב את הארץ. משסירבה, השוטרים איימו עליה כי אם לא תעשה כן, תשלח למאסר. העובדת עמדה על סירובה לחתום, אלא שסירובה לא שינה את גזירת הגירוש.
בתום תשעת הימים, נלקחה העובדת בניגוד להסכמתה למטוס לצורך גירושה לתאינלד. חפציה של התובעת כבר עברו בדיקה ביטחונית לקראת הטיסה ודרכונה אף הוטבע בחותמת “יציאה”!

אלא, שלמזלה של העובדת, זמן קצר לפני מועד המראת המטוס, הובא עניינה של העובדת לידיעת ‘קו לעובד’, אשר פנה לפרקליטות ומנע את גירושה מהארץ. בעקבות הפניה שוחררה העובדת ממעצר ללא כל תנאי.
בימים אלה הגישה הקליניקה לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, בשם העובדת תביעת נזיקין נגד המדינה בגין מעצר השווא. סכום התביעה הועמד על קרוב ל- 150,000 שקל (10,000 ₪ בגין כל יום מעצר וסכומים נוספים בגין אובדן הכנסה והכאב וסבל שנגרם לעובדת. )

ת.א. 53873/07 אוראיי מייאוונג (URAI MAIYAWONG) נ’ מדינת ישראל