04-02-2009

מאת: ראאד אבו יוסף, קו לעובד

באזורים התעשייתיים בהתנחלויות בברקן וסביבתה מועסקים מעל 3,000 עובדים פלסטינים המתגוררים בכפר “קבלאן”, הנמצא דרומית לשכם.
קיימנו מפגשים עם קבוצות פועלים מהכפר שמטרתם להעלות את מודעותם ולהדריכם לגבי הדרכים הטובות ביותר לדרוש את זכויותיהם ולדאוג לבטיחותם ובריאותם בעבודה.

חשבנו שמשלמים לנו לפי החוק
בפגישות עם פועלים המועסקים במפעל רהיטי מתכת באזור התעשייה בבקרן הופתעו העובדים לגלות כי שכרם והזכויות הסוציאליות שקיבלו לא שולמו על פי חוק. העובדים שמעו לראשונה כי הם זכאים לדמי מחלה, חפשה שנתית, תשלומים עבור שעות נוספות ושעות לילה וכן נחשפו לזכאותם להפרשות לקרנות פנסיה.

אין אמצעי בטיחות
כששאלנו את העובדים אילו אמצעי בטיחות קיימים במפעל הם אמרו שברשותם אמצעי הגנה כדוגמת נעלים, לבוש ומסכות. כמו כן סיפרו כי בכדי לטהר את אויר המפעל מופעלים מאווררים וונטות.
כל המשתתפים במפגש סובלים מבעיות בריאותיות הנובעות מהעבודה או, לחלופין, עברו תאונת עבודה. הפועל בלאל קיבל אישור ממשרד הבריאות הפלסטיני הקובע כי סובל מדליות ורידים בשתי רגליו כתוצאה מעבודה בעמידה במשך עשר שעות ביום. לפיכך, נראה כי נעלי הבטיחות אינן מועילות ולא מספקות אמצעי הגנה.
הפועל עלי סובל מדלקת כרונית במערות האף. העובד מועסק במחלקת צבע בה נחשף מדי יום לאדי צבע ולריחות טינר אשר גורמים למחלות מסוג זה.
המסכה המסופקת לעובדים אינה מגנה עליהם מפני החומרים עימם באים במגע. המסכה עשויה מכותנה שאינה מסננת חדירת אדים אל מערכת הנשימה.

רעלים בבקבוקי המים
טינר הנו חומר מדלל ורעיל ששתיית 150 מיליליטר ממנו גורמת למוות. עובדה זו אינה מונעת ממנהל המפעל לאכסן את החומר בבקבוקי מים ריקים, דבר המטעה לעיתים עובדים ששותים מהבקבוקים. מאחר והעובדים לא שותים כמות גדולה של טינר השפעתו מגיעה רק בערב ומתבטאת בכאבים עזים ולעיתים אף בכוויות המופיעות בעיקר בידיים.
שתייה מזדמנת של חומרים רעילים גורמת במשך הזמן למחלות מקצועיות, ביניהן האולקוס.
תאונות נוספות המתרחשות במפעל הינן קטיעת אצבעות של עובדים המפעילים מחרטות, או פציעות משימוש במקדחה. העובדים טוענים שמנהל המפעל הסיר מהמקדחות חלקים המגנים מפני הכנסת ידיים למקומות מסוכנים מאחר והעבודה ללא החלקים הללו מהירה יותר.
עוד טוענים העובדים כי בכל יום מחליק על הרצפה לפחות פועל אחד. זאת מכיוון שהרצפה רטובה או בגלל כבלי חשמל מכשילים וחתיכות מתכת המפוזרות על הרצפה. לפני כמה חודשים החליק אחד הפועלים ומאז נפילתו הוא סובל מכאבים חזקים בעמוד השדרה שאילצו אותו לעזוב את עבודתו.

נפגעים ללא טיפול
ידיו של בלאל נכוו מהטינר והוא זקוק לתקופת מנוחה מהעבודה. אך מנהל המפעל הודיע לו כי יכול לבחור בין חזרה מיידית לעבודה או פיטורים. גרוע מכך, מסרב המנהל לממן לעובדים טיפולים רפואיים ואינו מסייע להם להשיג אישורי כניסה לישראל לצרכי טיפולים. כשפנו העובדים למנהל האזרחי בבקשת אישורי כניסה – נענו בסירוב.

מי אחראי על תאונות העבודה?
על פי חוק, על המעסיק לספק סביבת עבודה בטוחה לעובדים, לסלק גורמי תאונות אפשריים ולהרחיק את העובדים ממקורות סכנה ומחומרים מסוכנים. ישנן פעולות פשוטות ובסיסיות בהן יש לנקוט לשיפור מצב הפועלים במפעל:
-את הטינר יש להשאיר במיכלים המקוריים.
-בכדי להמעיט את סכנת אדי הצבע הרעילים שופכים מים על הרצפה. המים גורמים להחלקת העובדים, ולכן יש לספק לעובדים נעליים מיוחדות המונעות החלקה.
-מאחר וידוע אילו מכונות גורמות לתאונות ופגיעות באופן קבוע יש להחזיר את חלקי ההגנה. פירוק ציוד ההגנה חושף את העובדים לסכנה והוא, לפיכך, בלתי חוקי.

רבים מהעובדים מקבלים את מצבם ולא נאבקים להשגת זכויותיהם, בעיקר בשל הפחד מפיטורים.