31-08-2010

מאת: דנה שקד, רכזת טיפול בעובדים סינים
צ’ הגיע למשרדינו במהלך חודש יולי, מלווה בחברה סינית המועסקת בסיעוד. צ’ התיישב מולי והודיע “הגעתי לפני חודש לעבוד בישראל בחקלאות. אני מועסק בשדה ליד רמלה ומקבל 14 ₪ לשעה. שכרי המועט נשלח ישירות לסין ואין לי כסף מזומן ביד”. לשאלתי ענה כי הוא אינו מקבל תלושי שכר ולא כרטיסי שעות.

עד כאן, סיפורו של צ’ אינו שונה מסיפורם של עשרות העובדים התאילנדים המועסקים בענף החקלאות ומשתכרים ברוב המקרים פחות משכר המינימום. על התופעה הזו שהפכה לנורמה בענף החקלאות דיווחנו גם במהלך חודש אפריל 2010.

מה שמחמיר את מצבו של צ’ הוא סכום דמי התיווך ששילם בסין: 25,000$. נאמר לו, סיפר, שירוויח בישראל 1,500$ בחודש ולכן לקח מספר הלוואות בסין, חלקן בשוק האפור, כדי לממן את דמי התיווך הגבוהים.

גם העובדים התאילנדים משלמים דמי תיווך מופקעים בסכומים הנעים בין 8,000 ל- 12,000 ₪ כפי שעלה מסקר שערכנו באחרונה. אלו צריכים לעבוד שנה וחצי עד שנתיים כדי לכסות את החוב שלקחו. צ’ יצטרך לעבוד כפול – 4 שנים כדי להחזיר את החוב, ובשנה החמישית אם לא יוצא מהארץ לפני כן מסיבה כלשהי, יוכל ליהנות משכר עבודתו.

העובדה כי צ’ הגיע לישראל לעסוק בענף החקלאות ולא בבניין, כמו רוב רובם של מהגרי העבודה מסין כמו גם העובדה שמהגרי עבודה מסין הפסיקו להגיע לישראל בסוף שנת 2008 העלו מייד את חשדינו כי חברות כוח האדם, הן בישראל והן בסין, מצאו לעצמן דרך חדשה להמשיך ולגבות דמי תיווך שערורייתיים ממהגרי עבודה חלשים.

צ’ לא ידע לומר מה שם מעסיקו ורק ידע לספר כי בהגיעו לישראל חיכה לו מכר סיני בשדה התעופה שהסיעו למקום עבודתו ליד רמלה. פנינו למשרד הפנים שהעביר לידינו את שמו של המעסיק שעל שמו הוצאה אשרת העבודה של העובד.

עם המידע הזה הגשנו תלונה למחלקת האכיפה במשרד התמ”ת כבר ביום 15.8.2010 כנגד המעסיק.

עד ליום זה, לא נתקבל כל עדכון בדבר החקירה וצ’ ממשיך לעבוד בחום אוגוסט בלתי אפשרי בשכר 14 ₪ נטו לשעה.