25-06-2008

מאת: מאת: מוחמד בלידי, מזכיר איחוד העובדים הפלסטינים בטול כרם

הגורמים הפוליטיים הפלסטיניים לא מכירים בהתנחלויות ולכן אין הכרה רשמית של משרדי הרשות הפלסטינית בעובדים הפלסטינים שם, לפיכך אין הרשות מכסה את תאונות העבודה שלהם. יחד עם זאת, האיגודים לא יכולים לשתוק על הפגיעה והפרת זכויות העובדים ולכן החליטו לעזור להם.

בשנת 1997נוצר הקשר הראשוני עם העובדים, אלו סיפרו לנו על שכר נמוך ותאונות עבודה רבות,
ועד העובדים הראשון שהוקם היה במפעל ימית. הצלחנו לאחד את העובדים ולאחר שביתה ופעולות מחאה נחתם הסכם עם המעסיק על העלאת השכר היומי ל- 75 ₪, אימוץ חוק העבודה הירדני ותשלום לעובדים עבור ביטוח רפואי.עקבנו אחרי הועד במפעל ימית שהפך למודל באזור התעשייה עד לאינתיפאדה השנייה בשנת 2000. אז, הפך אזור התעשייה הנמצא על קו התפר, למקום בו קיים חיכוך חם בין התושבים הפלסטינים לבין החיילים הישראלים. באותה תקופה, שמונת המפעלים באזור ניצלו את המצב הפוליטי ואת המצוקה הכלכלית של העובדים הפלסטינים והקצינו את תופעות הניצול והפרת הזכויות, תוך שהם מפרים את כל חוקי העבודה.

אינני יודע למה קראו לאזור “ניצני השלום” למרות שהוא הורג כל סימן לשלום ולחיים. אזור התעשייה הוקם על אדמות טול-כרם ונשלט על ידי הצבא הישראלי.רוב המפעלים שם עברו מישראל לקו התפר, הגובל עם טול-כרם בשלל כוח העבודה הזול. וכנראה מתוך מחשבה ששם לא תהיה אכיפה של תקנות איכות הסביבה.מתאים לישראלים לזרוק את הזבל התעשייתי הזה אל הפלסטינים, מתוך מחשבה שאנחנו פחות אנושיים. באזור התעשייה עובדים כ- 412 עובדים קבועים, ויש מאות עובדים מזדמנים. אחד המפעלים, המתעסק עם חומרי כימיים, גרם לענן כבד ושחור לרחף מעל העיר במשך ימים. במפעל אחר, ששה עובדים מתו, מחציתם מתאונות עבודה והחצי השני כנראה בגלל החומרים המסרטנים אליהם היו חשופים. המפעלים גם גורמים למחלות בקרב התושבים הגרים בסביבה. לפי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני יש מספר כפול של מחלות הריאה ומערכת הנשימה באזור טול-כרם מזה של העיר שכם, למרות שמספר התושבים בשכם הוא פי שלושה ממספר תושבי טול כרם. הנתונים המדאיגים האלה מובילים אותנו למחשבה, שצריך לעצור את ההפקרות חיינו.

לפני יותר משנה התחדש הקשר עם העובדים, עם תחילת המעורבות של עמותת “קו לעובד”. ואז החלו להגיע סיפורים מהעובדים, על תנאי העסקה קשים ביותר. באחד המפעלים נבחר ועד עובדים ולאחר כמה שבועות פוטרו שלושה מחבריו על ידי המעסיק. עמותת “קו לעובד” כעת בהליכים משפטיים כדי להוכיח שמדובר בפיטורין שלא כדין על רקע התארגנות, באותו מפעל ארעה תאונות עבודה וידו של עובד נכרתה, אולם נמנע ממנו לקבל טיפול רפואי בישראל. אנחנו רואים בשטח איך קבלני כח-אדם, ראיסים פלסטינים עושים את העבודה השחורה עבור הישראלים כאשר הם מפלגים בין העובדים. אחד מהם ניסה ולא הצליח לחדור למפעל ימית ולסכסך בין העובדים, אך הצליח במפעל אחר. הוא הביא עובדים מחברון כדי לעבוד בצפון הגדה.

גם אצל המעסיקים הפלסטינים יש ניצול. כוח העבודה באזור טול-כרם מונה כ- 44 אלף עובדים, כ- 12 אלף מתוכם עובדים קבועים בישראל, ברשות הפלסטינית ובהתנחלויות שאר העובדים מובטלים. בטול כרם אין אזור תעשייה; ישנם כמה מפעלים קטנים של מזון, בטון, מחצבות ומתפרות- רוב המתפרות עובדות בשביל חברות ישראליות.רוב הלכלוך והזיהום בסביבה מקורו באזור התעשייה, יחד עם זאת גם אחריות על החקלאים הפלסטינים המשתמשים בחומרים מסוכנים, מוטלת אחריות. אולם, עדיין, אין מקום להשוואה בין הנזק הסביבתי שגורם אזור התעשייה, לשימוש בחומרי החקלאות המסוכנים. במפעל לשחזור בלוני גאז, כאשר בלוני הגז האלה נפתחים לניקוי יוצאים מהם גזים מסוכנים. בפגישות עם התושבים מתברר שרוב המפעלים באזור מתעסקים במחזור זבלים מסוגים שונים. ולכן הם נחשפים לרעש, לאבק, עשן וריחות.