14-12-2010

מאת: זהבית פרידמן, חברת ועד מנהל ומתנדבת וצבי אלרואי, מתנדב

זהבית פרידמן, חברת ועד מנהל ומתנדבת ותיקה בעמותה וצבי אלרואי, מתנדב חדש, מדווחים לנו מהשטח ומעלים על הכתב סיפורים של שני עובדים שפנו אל “קו לעובד” בבקשה לסיוע.

תשלום מלוא גמלת הסיעוד ממשרד הביטחון לעובד הסיעוד
מאת: זהבית פרידמן, חברת ועד מנהל

עובדת סרי לנקית שהגיעה לישראל בתחילת 2007 לצורך טיפול סיעודי במעסיק נכה צה”ל – זכתה בהסדר פשרה בסכום של 57,500 ש”ח עבור הפרשי שכר. העובדת עבדה שנה ו-5 חודשים בטיפול סיעודי בנכה פגוע-ראש, אשר היה זקוק גם לסיוע במהלך הלילה. לאורך כל תקופת עבודתה הועברה על-שמה של העובדת גמלה ממשרד הביטחון בסכום של למעלה מ- 6,000 ש”ח בכל חודש.
השכר הנ”ל הועבר לעובדת באמצעות חברת “או.אר.אס סיעוד” לחשבון-בנק שהיה משותף לעובדת ולאשת המעסיק. אשת המעסיק נהגה למשוך בכל חודש את הכסף שהועבר לחשבון, ולתת לעובדת 550 דולר בלבד.
העובדת הגיעה למשרדי “קו לעובד” בסוף 2008, כדי להתלונן על שכרה הנמוך. כאשר יצרנו קשר עם המעסיקים, טענו אלו כי העובדת קיבלה את מלוא השכר כפי שמצויין בתלוש המשכורת, וסירבו סירוב מוחלט לשלם סכום כלשהו עבור הפרשי שכר. התלונה הועברה לטיפול עו”ד.
בתחילת 2009 הגיש עוה”ד האשם מסארווה תביעה לבית הדין לעבודה בגובה 105,000 ש”ח, כאשר הסכום כולו היה בגין הפרשי שכר. למעלה משנה לאחר מכן, באפריל 2010 נערך דיון קדם בבית הדין, בעקבותיו הוצעה ע”י עוה”ד של המעסיק פשרה. לאחר משא-ומתן על גובה הפשרה, הסכימו לבסוף הצדדים על תשלום סכום של 57,500 ש”ח לעובדת. לאחר קבלת התשלום אמרה העובדת כי כדאי היה לחכות זמן כה רב עבור הסכום הזה.

מעסיק “רב פעלים” וסיבות “טובות” לעזוב אותו
מאת” צבי אלרואי, מתנדב

עובד סיעוד התקבל לעבודת סיעוד אצל נכה היושב על כסא גלגלים. הוא עבד 18 ימים בלבד, צבר כמה וכמה חוויות והחליט לעזוב, גם במחיר וויתור על זכויותיו.
להלן סיפורו:
העובד יצא עם מעסיקו לקניות בסופרמרקט. המעסיק, שכאמור יושב בכסא גלגלים, הורה לעובד אלו מצרכים להוריד מהמדפים, והניחם בשקית על ברכיו. כשהשקית התמלאה ביקש המעסיק מהעובד להעבירה לשק המחובר לגב כסא הגלגלים, ולדחוף אותו לעבר הקופות. באותו יום, מתוך ארבע קופות שתיים היו מאוישות, והמעסיק הורה לעובד להעבירו לקופה לא מאוישת. כאשר הקופאית מהקופה השכנה שאלה את המעסיק מדוע הם אינם עומדים בתור ענה לה המעסיק שרגליו כואבות והוא החליט לוותר על הקנייה. הקופאית האמינה ואפשרה למעסיק ולעובד לצאת וכך עשו, ושללם בידם. העובד לא ידע מראש שתוכניתו של המעסיק היתה לגנוב מהחנות. לדבריו, לו ידע לא היה משתף פעולה.
בנוסף, סיפר העובד כי המעסיק נהג להמר. באחד הימים נתן בידי העובד 2,000 ש”ח ואמר לו שישמור אותם בכיסו כך שכאשר יצא להמר, אשתו של המעסיק לא תדע עבור מה משמש הכסף וכמה כסף לקח לשם כך.
כאשר העובד דרש מהמעסיק שכר עבור עבודתו, לקח אותו המעסיק לסניף בנק הדואר. כאשר הגיעו לסניף, ליד האשנב, דרש המעסיק מהעובד את דרכונו ואת שם אשתו. משקיבל את מבוקשו, פנה לפקיד הדואר וביקש לשלוח סכום מסוים לאשת העובד באמצעות “ווסטרן יוניון”. המעסיק לא סיכם עם העובד מראש את גובה הסכום ואף לא שאל את העובד כיצד ירצה לקבל את שכרו, ואם הוא כלל מסכים שכספו יישלח לאשתו. בנוסף, הטופס של “ווסטרן יוניון” לא נשא את שמו של העובד ואף לא את שם המעסיק.

לאחר סדרת אירועים אלה, החליט העובד לעזוב את מעסיקו. העובד חשש שהמעסיק יפנה למשטרה ואף יעמוד בפני סכנת גירוש, ולכן פנה לעמותת “קו לעובד” בבקשה לסיוע, כמו גם לבירור זכויותיו. העובד התחנן בפני נציג העמותה שלא יפנה למעסיקו בבקשה לקבל את יתרת שכרו מאחר וחשש מפני המעסיק.