11-02-2007

מאת: קו לעובד

העובדת, מהגרת עבודה מנפאל, באה לישראל בשנת 2005 ברישיון לעבוד בענף הסיעוד. בתמורה להבאתה לישראל ולהסדרת רישיון עבודה שילמה למתווך כח אדם בנפאל סכום של 6000$. לצורך גיוס הסכום נטלה העותרת הלוואה ממלווה פרטי בריבית חודשית של 3%. נכון למועד הגשת העתירה, טרם עלה בידה להשיב את מלוא סכום ההלוואה שנטלה.
כחודשיים ימים עבדה עבור מעסיקה סיעודית בהתאם לרישיון העבודה שבידה עד לפטירתה של המעסיקה. כאשר פנתה לסוכן כח האדם שהביאה לישראל, הבטיח לה הסוכן לדאוג להשמתה אצל מעסיק סיעודי אחר. לאחר מספר שבועות שלח הסוכן את העובדת לעבודה אצל מר ד’. מר ד’ היה חולה אלצהיימר, ואף נהג לשתות לשכרה לעיתים תכופות. העובדת התחילה לעבוד אצל מר ד’ מבלי שסוכן כוח האדם או המעסיק הסדירו את רישיון ישיבתה לעבודה עבורו. באחד הימים סמוך למועד התחלת עבודתה נפל מר ד’ על הרצפה כתוצאה משתייה לשכרה. העובדת ניסתה להרימו עד שהרגישה בכאב חד בגב התחתון. לאחר אירוע זה, סבלה העובדת מכאבי גב קשים ולא יכלה, כתוצאה מכך, לעבוד במשך כחודשיים. חברת כוח האדם שיכנה את העותרת בדירה והעותרת קיבלה טיפול רפואי שכלל זריקות וכדורים שונים לשיכוך כאבים.
עם החלמתה של העובדת, נמצאה לה מעסיקה סיעודית חדשה. זו יצרה קשר מצוין עם העובדת ומעוניינת בהעסקתה. ואולם משרד הפנים מסרב לתת לעובדת אשרת עבודה.
על כך העתירה נגד משרד הפנים.
בין היתר נטען בעתירה כי משרד הפנים נכשל למלא אחר חובתו הבסיסית להפעיל את שיקול-דעתו בסבירות. הוא לא ייחס כל משקל לנסיבות בהן איבדה העובדת את רישיון עבודתה, לעובדה שחידושו נמנע בנסיבות המצויות מחוץ לשליטתה ולתלותה המוחלטת בחברת כוח האדם לצורך הסדרתו. בנוסף משרד הפנים לא ייחס כל משקל לחובתו להעדיף את הסדרת מעמדם של עובדים השוהים ממילא בישראל תחת גירושם והבאת אחרים תחתיהם. ואף לשיקול בדבר הפגיעה האנושה שיסב לעובדת גירוש מישראל, בטרם היה בידה סיפק להשיב ולו את הוצאות הגעתה, ולנזק שיגרם לקשישה הסיעודית בה היא מטפלת..
בעתירה נטען כי העובדת הפכה מלכתחילה “שוהה שלא כדין” שלא על בסיס שום פעולה רצונית בה נקטה, אלא על יסוד העובדה שמעסיקתה הרשומה נפטרה. הסדר זה, הכורך באופן אבסולוטי בין חוקיות שהיית מהגר העבודה בישראל לבין עבודה עבור המעסיק ששמו נקוב ברישיון הישיבה שלו – “הסדר הכבילה” – בוקר בחריפות על-ידי בית-המשפט העליון, שקבע כי הלכה למעשה, יצר הסדר זה “עבדות בגרסה מודרנית”, וכי על המדינה לגבש הסדרי העסקה חדשים למהגרי עבודה תחתיו.

עת”מ 07/ 221 סיטה ד’ ג’ ב’ נ’ משרד הפנים