04-03-2009

מאת: עו”ד ענת קדרון, קו לעובד

לפני שבועות ספורים יצא משרד הפנים בהכרזה חגיגית על “מבצע חד פעמי” למתן אשרות למהגרי עבודה מחוסרי אשרה. כל עובד אשר עומד בתנאי הנוהל יוכל להגיע, לפי פרסומי רשות ההגירה, האוכלוסין ומעברי הגבול, לאחת מן הלשכות באזור מגוריו, ללא צורך בקביעת תור, ולקבל את האשרה, וזאת עד ליום 15.3.09.

התנאים לקבלת האשרה הנם: העובד נכנס לישראל כדין, ושוהה בה לא יותר מ 51 חודש. כך, שחור על גבי לבן. פשוט. לא משנה כמה זמן שהה העובד בישראל ללא אשרה, ומדוע. לא משנה היכן עבד ואיפה הוא גר.
ה”מבצע”, הנו למעשה יישום – מאוחר, מקוצץ ונטול פרסום נאות – של הסדר ההעסקה החדש בענף הסיעוד. הסדר זה אמור להוות את מילוי הוראת בית המשפט מחודש מרץ 2006, להפסיק את הסדר הכבילה של מהגרי עבודה למעסיקיהם ולפתור תופעות של מרמה ושחיתות שהתפתחו סביבו.

ההודעה על ה”מבצע” עוררה תקווה בס’ מסרי לנקה, שאולי בא סוף סוף הקץ למסע ייסוריו בישראל, והוא יוכל להפסיק לחשוש לצאת מביתו פן ייעצר ע”י משטרת ההגירה, ולמצוא עבודה בסיעוד. ס’ הגיע לישראל בספטמבר 2007. מעסיקו הראשון מנע ממנו אוכל במשך יום שלם ופיטר אותו לאחר יום אחד. סוכנת כוח האדם, אשר גבתה ממנו 6,500$ תמורת הסדרת הגעתו לישראל – לא שלחה אותו לאף מעסיק אחר והורתה לו שלא לצאת מדירתו בת”א, פן ייעצר ע”י המשטרה. ס’, שלא ידע דבר על זכויותיו, נשאר להמתין בדירה, מפוחד. לאחר שנקפו החודשים, ואותה סוכנת לא יצרה עמו כל קשר, מצא ס’ מעסיק באמצעות סוכנות כוח אדם אחרת. אולם, בהגיעו ללשכת מנהל האוכלוסין – סורבה בקשתו בטענה כי מעסיקו הראשון הגיש נגדו תלונה במשטרה. ס’ פוטר. הסיפור חזר על עצמו לאחר זמן מה, כשס’ הצליח למצוא מעסיק אחר, והפעם טענו פקידי הרשות כי ס’ שהה ועבד באופן בלתי חוקי מיום כניסתו לישראל וכי עליו לצאת מיד מן הארץ. למעשה, העובד נקלע למצב של אי חוקיות, שלא באשמתו, וזאת כי משרד הפנים פעל נגד החלטת הבג”צ שקבעה כי הסדר הכבילה אינו חוקי.

עם היוודע לו על המבצע, שם ס’ פעמיו ללשכת מנהל האוכלוסין בת”א – מקום מגוריו, וביקש להירשם במאגר ולקבל את האשרה. משום מה, פקידי הלשכה שלחו את ס’ ללשכה בירושלים. ס’ פנה לעזרת “קו לעובד”. עו”ד ענת קדרון דיברה בטלפון עם מטה מנהל האוכלוסין, האחראי על הלשכה בת”א, והלינה על כך שבניגוד לנוהל הרישום, מסרבים לתת לס’ שירות בת”א. אילה מהמטה ערכה בירור והודיעה לעו”ד קדרון כי מדובר ב”אי הבנה” וכי העובד יכול לגשת שוב ללשכה בת”א ולקבל את האשרה, וכי היא דיברה עם מנהל הלשכה. אין צורך, כמובן, בכל אישור בכתב.
ס’ שב ללשכה בת”א אולם, הפלא ופלא, בלשכה בת”א שוב סירבו לטפל בבקשתו, ומסרו לעו”ד קדרון בטלפון, כי לא קיבלו שום הוראה בנושא. עו”ד קדרון ביקשה לדבר עם מנהל הלשכה, אולם המתינה על הקו לשווא. בשיחה נוספת עם אילה מהמטה, חזרה האחרונה על דבריה, אולם לא טרחה לדבר עם פקידי הלשכה בתל-אביב, אשר זו הפעם הורו לס’ ללכת ללשכה בחולון.

על אף הטרטור הכרוך בכך, לס’ לא היה כוח לויכוחים. הוא נסע לחולון. רק כדי שפקידי הלשכה יאמרו לו כי עליו לקבל את האשרה בירושלים. אחרי שנה וחצי של חשש מגירוש – נסיעה לירושלים היא מאמץ אחרון קטן כדי לסיים את הסיוט סוף סוף. ס’ התייצב בלשכת מנהל האוכלוסין בירושלים – ושוּלח משם בבושת פנים ללא כל הסבר. ב-18 לפברואר שלחה עו”ד קדרון מכתב למר עמוס ארבל – ראש תחום מרשם ומעמד ברשות ההגירה והאוכלוסין, הלינה על התנהלות הלשכות, ודרשה כי יינתן לעובד מכתב המבהיר כי יש להנפיק לו את האשרה בכל לשכה בארץ אליה יבחר להגיע.
בסופו של דבר, קיבל העובד אשרה מסוג ב/2, אך לא לפני שמשטרת ההגירה תפסה אותו ועיכבה אותו.