07-01-2009

מאת: רותי סיני, הארץ

לעובדת זרה, שלושה ילדים, בני שלוש, עשר ו-12. בארץ מולדתה, נפאל, התפרנסה בדוחק מעבודה במסעדה קטנה שבבעלות משפחתה. בשנה שעברה הציע לה סוכן כוח אדם נפאלי לצאת לעבוד בישראל כמטפלת סיעודית. הוא הבטיח שתשתכר 800 דולר בחודש ותעבוד שמונה שעות ביום, שישה ימים בשבוע. בתמורה דרש 7,000 דולר בעבורו ובעבור מתווך ישראלי שיסדיר בשבילה מקום עבודה.

משפחתה של העובדת מכרה את המסעדה כדי לשלם לסוכן והיא הגיעה לישראל ב-31 בינואר עם היתר עבודה כדין. אבל עד מהרה התברר כי נפלה קרבן לסחר בבני אדם וכי המדינה, במקום לתמוך בה ולעצור את הסוחר, עצרה אותה, הוציאה נגדה צו גירוש ולבסוף הותירה אותה ברחוב חסרת כל.

העובדת מעולם לא פגשה את המעסיקה שעל שמה הובאה לישראל. בשדה התעופה המתין לה המתווך הישראלי ולמחרת נלקחה לעבוד אצל משפחה. כעבור חמישה ימים לקח אותה משם הסוכן והביא במקומה נפאלית אחרת. היא לא קיבלה שכר.

הסוכן לקח אותה לדירה בתל אביב, העוברת שיפוצים, שם לנה על מזרן בלא סדינים או שמיכה. הסוכן איים עליה שאם תצא, יחזיר אותה לנפאל. כעבור 18 יום נלקחה לעבוד אצל אדם שלא סיפק לה מזון. כשהיתה מטיילת עמו, הצביע על שאריות מזון בפחי אשפה והורה לה ללקטן.

חלפו שלושה שבועות והסוכן לקח אותה מהמעסיק. הפעם שילם לה 600 שקלים. בהמשך שלח אותה לעבוד אצל קשישים נוספים, פעם רק ליום אחד ופעם לעשרה ימים, אבל לא שילם לה. לאחר מכן נלקחה לעבוד אצל משפחה ברמלה במשך שלושה שבועות ושוב הוחזרה לדירה בתל אביב.

כעבור כמה ימים ברחה מהדירה ונמצאה בוכה ברחוב על ידי אזרחית נפאלית שאספה אותה לדירתה ולקחה אותה למוקד סיוע לעובדים זרים. ב-14 במאי, בהתבסס על הסיפור שגוללה העובדת, פנתה יעל רלוי מהמוקד למשטרת ההגירה, למשרד הפנים ולמתאמת בעיית הסחר בבני אדם במשרד המשפטים. בפנייתה הסבירה רלוי כי היא נפלה קרבן לסחר בבני אדם למטרות עבדות וביקשה לסייע לה להשיג את הדרכון שלה מידי הסוכן ולספק לה רשיון עבודה. אולם באותו יום העובדת נעצרה.

פקיד משרד הפנים שאליו הובאה ערך לה שימוע וחתם על צו גירוש. העובדת נלקחה למתקן של משטרת ההגירה בחדרה, שם ביקשה לערער על מעצרה וגירושה המתוכנן. אלא שלבית הדין הפועל בכלא לא היה מתורגמן לנפאלית ולפיכך הורתה הדיינת רות גרינברג למשטרת ההגירה לבצע חקירה ולדווח לה כעבור שלושה ימים אם העובדת אכן קרבן סחר. גם למשטרה לא היה מתורגמן.

בינתיים, בעקבות פניות מוקד הסיוע, הודיעה משטרת ההגירה כי היא מעוניינת לחקור את העובדת הואיל ונגד אותו סוכן מתנהלת חקירה פלילית. בעקבות פניית המשטרה, הסכים משרד הפנים שהיא תשוחרר בערבות 5,000 שקלים.

בפנייתו לגרינברג טען עו”ד יונתן ברמן ממוקד הסיוע כי העובדה שאין למדינה מתרגם לנפאלית אינה סיבה להחזיק אדם במעצר, מה גם שהמדינה התחייבה לבג”ץ בשנה שעברה שלא ייעצרו זרים שאינם עובדים אצל המעסיק ששמו רשום באשרת העבודה שלהם אלא כעבור 90 יום מהנפקת האשרה. במקרה של הנפאלית חלפו פחות משבועיים מאז לקח הסוכן את דרכונה למשרד הפנים וקיבל בעבורה אשרה על שם מעסיק מסוים.

ברמן דרש שהעובדת תשוחרר ותועבר למקלט שהוקם לנשים שנסחרו לעבוד בזנות. תחילה טענה המדינה שאי אפשר להעביר אותה למקלט הואיל והוא מיועד רק לקרבנות סחר למטרות זנות. אבל ברמן גילה כי היו לפחות שלושה מקרים שבהם נלקחו לשם נשים שנסחרו למטרות עבדות משק בית וכולן שוהות שם עד היום. בהמשך ניסתה המדינה לטעון כי אין מקום במקלט, אבל גם טענה זו התבררה כשקרית מאחר שמתוך 50 מיטות, תפוסות 35.

בינתיים הסכים בית הדין בכלא לשחרר את העובדת בערבות 2,000 שקלים. אבל עוד קודם לכן פנה ברמן לבית הדין המחוזי בחיפה בדרישה שיורה על שחרורה בלא ערבות. בית הדין קיבל את הערעור והורה לשחרר את העובדת בלא ערבות.

במוקד סיוע לעובדים זרים סבורים כי הנפאלית היא מקרה קלאסי של קרבן סחר למטרות עבדות, שאסור לפי חוק חדש שנכנס לתוקף בנובמבר 2006 והצטרף לחוק ותיק יותר האוסר סחר בבני אדם למטרות זנות. משרד המשפטים מעוניין להשתמש בחוק החדש כדי להעמיד לדין סוחרים בבני אדם, במיוחד לנוכח העובדה שארצות הברית נזפה בישראל כי אינה עושה די הצורך כדי להיאבק בתופעה.

העובדת שוחררה ממאסר בערב שבת. אלמלא המוקד, היתה נותרת ברחוב בלא פרוטה. בתיווך המוקד נאספה לדירתה הקטנטנה של אזרחית נפאלית ועתה מחפשים בשבילה תרומה שתאפשר לה להתקיים מאחר שאין לה דרכון ולפיכך בינתיים אי אפשר להסדיר לה אשרת עבודה.

תצלום: ניר קידר