12-02-2008

ק’ הוא אזרח נפאל שהגיע לארץ באפריל 2007 לעבוד בסיעוד, לכן יכול היה לחסות תחת הנוהל, המאפשר לעובדים הנמצאים פחות משנה בישראל, להסדיר מעמדם תוך מציאת מעסיק ולמעשה מונע גירושם המיידי. הנוהל מיוני 2007 קובע כי יש לעכב את גירושם של עובדים, שלא מצאו מעסיק וטרם סיימו את תקופת ההעסקה המקסימאלית המותרת, זאת עד להפעלת השיטה החדשה אשר תמסד מעין מאגר עובדים בישראל.

ק’ עבד אצל מעסיק, אשר נהג בו באלימות, לפיכך נאלץ לעזוב את מעסיקו, הוא נתפס ע”י משטרת ההגירה והאשרה בדרכונו בוטלה, השוטרים לא טרחו להסביר לו כי עליו להגיש בקשה מיידית לקבלת ב/2. בינואר השנה לאחר מאמצים רבים מצא ק’ מעסיק, משניגש לקבל ב/1 נקטה הפקידה בלשכה “יוזמה” והמליצה למעסיקה החדשה שלא להגיש בקשה, כי היא ככול הנראה לא תאושר וכל זאת למרות הנוהל הנהוג. למרבה המזל המעסיקה החדשה התעקשה והגישה בכל זאת בקשה, בהתערבות “קו לעובד” בפנייה לראש דסק מרכז במשרד הפנים, אושרה לבסוף הנפקת הוויזה. וכך זכה סופסוף ק’ לקבל היתר עבודה ויוכל להתפרנס כדין במדינת ישראל.

למרבה הצער זהו אינו המקרה היחיד בו מתעלמים בלשכות מנ”א באופן בוטה מנוהל זה ובכך מפקירים עשרות עובדים שאינם יכולים להסדיר מעמדם בארץ.