08-07-2011

מאת: עלא חט’יב, מנכ”ל

מחאה מתחילה בשאלה פשוטה – האמנם? האם צריך לקבל את הקיים? האם הגזרות הן משמיים? היכולת לשאול ולערער על הקיים היא המובילה מהפכות ושינויים במציאות שלנו. היכולת הזו מדבקת. אדם אחד שקם ושואל – למה ומדוע?! הוא שמתחיל שרשרת של שינויים, ובהמשך מהפכות.
כך למשל, בדצמבר 2010, הצית את עצמו מחמד בועזיזי, אזרח תוניסאי, בצעד מחאה כנגד השלטון. ספק אם בועזיזי ידע באותו רגע שירה את יריית הפתיחה במערכה רחבת היקף כנגד השלטון בארצו, ואולי אף חובקת עולם. הוא זה שהעז לשאול: האמנם כך חייבים להיות הדברים? תוך פחות משנה יצאו המונים בארצו ובמדינות ערב במחאה כנגד אוטוקרטיות, עושק ושחיתות, ודרשו שינוי שיביא חופש ודמוקרטיה.
המחאה בישראל כללה אף היא את הערעור על הסדר הקיים אך החלה אחרת – מהקטן לגדול. תחילה הופצה היזמה ברשתות החברתיות (בדיוק כמו במצרים ובסוריה) והתמקדה בקוטג’, מוצר אותנטי קטן ובסיסי, הנצרך במרבית הבתים בישראל. העם התבקש להחרים, התקשורת ליוותה את החרם, וראה איזה פלא: המרי כנגד התייקרות הקוטג’ הצליח והמחיר ירד. משם המשיך ליוקר הדיור וליוקר המחייה בכלל, והיד עוד נטויה.
הקושי להרים את הראש ולתהות אודות הסדר הטבעי משותף למחאות כולן, ודורש אומץ רב. כשמדובר בעובדים הנאבקים על זכויותיהם – הדבר דורש תעצומות נפש של ממש. בסופו של דבר, האזרח יכול לחיות בלי הקוטג’ ואפילו לעזוב את הבית ולעבור למאהל.אך מה אלו לעומת אבדן מקור ההכנסה או היעדר היכולת להתפרנס?
הפגיעה בזכויות העובדים היא תופעה שכיחה ביותר בחברה ובמשק בישראל. אנחנו עדים לתהליך מחלחל של “המדרון החלקלק” – בעבר נפגעו זכויותיהם של הקבוצות החלשות בחברה. באופן הדרגתי גם זכויות העובדים של מעמד הביניים החלו נפגעות. זה התחיל בחברות הקבלן שנכנסו למקצועות כמו אבטחה וניקיון, כיום העובדים הסוציאליים והעובדים במקצועות הפרא-רפואיים, ואפילו מורים שמחנכים את ילדינו עובדים דרך חברות קבלן. זאת בנוסף לתופעה האיומה של הסכמי כבילה המשעבדים עובדים למעסיקיהם. למשל – סטודנטים המנסים להתפרנס וללמוד מוצאים עצמם מנוצלים כטלפנים או פקידים, אשר נאלצים לשלם קנסות מכיסם כאשר מחליטים לעזוב את עבודתם או עובדים זרים שהאשרה שלהם תלויה במעסיקם ועוד צורות רבות ורעות של כבילה.
הקפיטליזם החזירי אשר נגדו יוצאים בימים אלו, מגיע לצורתו החמורה ביותר כאשר הוא פוגע בעובדים. על מנת להשיג עוד רווח, המעסיקים רומסים את זכויותיהם של העובדים ופוגעים ביכולתם להתפרנס ולחיות כראוי. פגיעה בזכויות העובדים אינה גזירת גורל. מדיניות ממשלתית נכונה יכולה להילחם בתופעה על ידי הגברת האכיפה ומניעת רישיונות ממעסיקים שהינם מפרים סדרתיים של זכויות עובדים.
המחאה החשובה ביותר היא זו הנעלמת מעינינו כיום אך תשפיע עלינו שנים רבות – כספי הפנסיה שלנו. אלו נבזזים על ידי בעלי ההון בדרכים שונות. זוהי אינה גזירת גורל – הממשלה צריכה להתערב בכספי הפנסיה של כולנו – העובדים קשה וחוסכים שקל לשקל. בקרנות אלו דמי הניהול גבוהים מאוד, וכל טייקון יכול לפגוע בחסכונות העובדים המפרישים משכר עמל אפם מדי חודש.
הפור כבר נפל: אפשר לשנות. החל כאן תהליך של שינוי חברתי. ההצלחה בהורדת מחירי הקוטג’ צריכה לחזק את המוחים על מחירי הדירות ועל נושאים אחרים. אך 
האתגר האמיתי באמת עבורנו הוא המאבק על זכויותינו כעובדים ועל משכורותינו שנשחקו עם השנים. ההוצאות הן צד אחד של המטבע, הצד השני – הוא ההכנסות. שעה זו נראית כשעת כושר להתחיל שינוי רדיקלי באג’נדה החברתית בישראל.