12-11-2008

מאת: אירית פורת, מתנדבת בקו לעובד

כנס של פורום אסיה להגירה, MFA, התקיים השנה בסוף אוקטובר במנילה שבפיליפינים. הסיסמה של הכנס הייתה: Migrant Workers are Human Beings, Not Commodities
בכנס השתתפו עשרות אנשים ממדינות השולחות מהגרי עבודה, ביניהן פיליפינים, בנגלדש והודו וכן ממדינות המקבלות מהגרים, וביניהן ישראל, ירדן, יוון, גרמניה, בלגיה, סינגפור, הונג-קונג ואפילו פקיסטן. היה חם בכנס, תרתי משמע, מזג האוויר במנילה חם ולח והאנשים נעימים, חדורי מוטיבציה, מתלהבים ומאמינים בכוחם לשנות את העולם.

הנושא המרכזי נגע לזכותם של אנשים מן הדרום העני להתפתח, כלומר לעבוד, ללמוד, להתקדם, לנוע בחופשיות בעולם, להשתכר בכבוד. הזכות לנוע ולעבור ממקום למקום נובעת מן הזכות לחופש ולשוויון ויחד עם זה המצב כרגע הוא שאנשים מן הפיליפינים, לדוגמה, אינם יכולים לצאת לאף מדינה בעולם ללא ויזה (מלבד הונג קונג) וויזה כזו מקבל אדם רק כאשר יש דרישה ממדינת היעד לכוח עבודתו והיא ניתנת לתקופת זמן מוגבלת. הם מוכנים לצאת לכל מקום, אפילו לערב הסעודית, כאשר הם יודעים ששם במקרים רבים מכים את העובדים, מתייחסים אליהם כאל משרתים ולעתים קרובות גם אונסים אותם. אמר לי מקומי:”כשאדם כאן מקבל ויזה, הוא מאמץ אותה אל ליבו בכל הכוח ומאמין שמזלו הטוב ישחק לו”. ואמנם כך נראו המטפלות המיועדות להגיע לישראל אותן פגשתי בחוג לעברית ולמנהגים יהודיים. הן משתוקקות כבר לצאת לדרך. הן סקרניות. הן שמעו שישראל יפה. שאלתי אותן אם הן יודעות מה תהיה עבודתן. הן יודעות. כולן בוגרות קולג’, לדוגמה אחת מהן למדה הוראה במשך 4 שנים בקולג’ ובעוד חודש היא תטפל בזקנה בביתה ואינני משוכנעת שהיא תמצא זמן לטייל ברחבי ישראל, לראות את הכנרת, את ירושלים או את ים המלח. ביום החופשי שלה, היא תלך, כנראה, להדיח כלים או לשטוף רצפות, כדי שיהיה בידה להגדיל את הסכומים אותם היא שולחת למשפחתה מעבר לים.

אחד המשתתפים אמר לי שההגירה אמנם נעשית מתוך ייאוש, רמת האבטלה מאוד גבוהה והשכר למי שמוצא עבודה מאוד נמוך, אבל למהגרים יש המון כוח. 200 מיליון מהגרי עבודה בעולם, 9 מיליון מהם מן הפיליפינים, יכולים להשתמש בכספים כאמצעי כוח. לדבריו, סוכנויות העברת הכספים, הגובות עמלות עבור ההעברה ועבור המרה, מרוויחות כספי עתק. מדי שנה נשלחים לארצות הדרום 307 ביליון דולר. אם סוכנות כזו גובה 1%, הרי מדובר ב-3 ביליון דולר לשנה. המהגרים יכולים להיות אקטיביים ולהחליט באמצעות אילו חברות לשנע את כספיהם, הם יכולים להיות משקיעים – בעתיד ילדיהם, משפחותיהם, הקהילות שלהם, העולם כולו. ואיך ניתן לעשות זאת? אם יחליטו באופן מאורגן להעביר כספים רק באמצעות סוכנויות המתחייבות להשקיע 15% מהרווחים בהשקעות במדינות המוצא. 1% נשמע מעט מאוד כסף, אבל 3 ביליון דולר יכולים לשנות את חייהם של אנשים ואת עתידם של מיליוני ילדים. המסר שלו הינו שבאמצעות שיתוף פעולה ואיחוד, יכולים מהגרי העבודה לשנות את העולם ולעשות אותו מקום טוב יותר לחיות בו.