02-03-2008

מאת: רותי סיני, הארץ

המסמך שהפיץ השבוע ניצב ברטי אוחיון, ראש אגף המבצעים במשטרה, היתה “מבצע למעצר והרחקת מסתננים מגבול מצרים”. לאחר הכותרת, הפכו המסתננים לעובדים זרים. “מינהלת ההגירה החלה במבצע להרחקת עובדים זרים שהתחיל השבוע ויסתיים בסוף מרץ”, הודיע אוחיון. הטרמינולוגיה אינה החלקה לשונית: במשטרה ובמשרד הפנים משוכנעים שכמעט כל המסתננים אינם אלא מבקשי עבודה שבאו ארצה בתיווך סוכנויות כוח אדם במצרים וסודאן, ולא מבקשי מקלט מפני רדיפה.

כל יום ייעצרו 300 שוהים בלתי חוקיים שהסתננו דרך גבול מצרים”, כתב. לא ברור על סמך מה קבע כי מדובר בשוהים בלתי חוקיים – מרבית המסתננים מחזיקים בניירות הגנה מנציבות האו”ם לפליטים ורבים אף קיבלו אישורי עבודה ממשרד הפנים. כדי להכיל את העצורים הורה אוחיון לשירות בתי הסוהר ומשטרת ההגירה להכין 2,100 מקומות כליאה. אוחיון גם הורה למשרד החוץ להשיג מסמכי מסע לעצורים ממדינות שיש להן נציגות דיפלומטית בישראל כדי שאפשר יהיה להחזיר אותם לארצם ו”לטפל במציאת פתרונות תיעוד” לעצורים ממדינות שאין להן יחסים עם ישראל, כגון סודאן. הניסיון האחד ויחיד של ישראל לגרש מסתננים מסודאן, לפני כחצי שנה, נגמר ברע. אולמרט לחץ בזמנו על נשיא מצרים מובארק לקבל חזרה מסתננים משטחו, אמר כי קיבל הבטחה ממובארק שלא יאונה להם רע, ומאז ועד לאחרונה לא נודע גורלה של הקבוצה, שמנתה 48 נשים וגברים, חלקם מחבל דרפור. השבוע נודע מפי פקיד של משרד החוץ המצרי ש-20 גורשו לסודאן.

בנציבות האו”ם לפליטים הבהירו לאוחיון כי הם מתנגדים בחריפות לתוכניות המעצר והגירוש. נציג נציבות האו”ם מיקי בבלי לא היה השבוע פופולרי במיוחד – במשרד הפנים ובמשטרה לא התלהבו כשדפק על השולחן והזכיר להם שהם פועלים בניגוד לכללים ואמנות בינלאומיים. מנגד, כמה פעילי זכויות אדם חשדו שהסגיר עשרות אפריקאים שהמתינו בגן לוינסקי לפגישה עם נציגת האו”ם ונעצרו לפני שהגיעה למקום. את דעתם הביעו בריסוס כתובות “בבלי בוגד” על משרדי האו”ם בת”א.

המשרדים הם היעד הראשון של כל מסתנן. מהרגע שהם מגישים בקשה להכרה כפליטים הם מוגנים, כמי שנגעו בקרנות המזבח. בשנה האחרונה נפתחו יותר מ-6,500 תיקים למסתננים, אלפיים מהם בחודשיים האחרונים. בבלי ואנשיו מוצפים ומתמודדים אך בקושי. הקצב שמכתיב אוחיון במצוותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט אינו עומד בשום מבחן מציאות.