30-06-2013

לפני שבוע (24.6.13), כינסה ועדת העבודה והרווחה בכנסת דיון אודות שינוי סעיף בחוק ההסדרים, לפיו קשישים המעסיקים מטפלת סיעודית זרה יקבלו מהמוסד לביטוח לאומי גמלה סיעוד בכסף במקום גמלה בעין (שירותי סיעוד ממטפלות ישראליות). אם עד כה משכורתה של עובדת הסיעוד שולמה על ידי שני מעסיקים שונים – חברת הסיעוד ששילמה לעובדת לפי מספר השעות להן זכאי הקשיש מהביטוח הלאומי והקשיש שהשלים את הפער בין הגמלה לשכר העובדת המלא – הנוהל מבקש להעביר את התשלום ישירות לזכאי, שיהא מעתה מעסיקה היחיד של המטפלת וידאג לתשלום שכרה המלא.

הנושא עלה לכותרות וסוקר בתקשורת על ידי העיתונים דה מרקר, כלכליסט ומעריב, אלא שכל הכתבות עסקו אך ורק בהשפעת השינוי על הקשישים, ללא התייחסות לעובדות כקבוצה אשר תושפע ישירות מההחלטה הזו. ההחלטה להעביר להעסקה ישירה ענף שלם – המונה כ-60 אלף עובדות – נוגעת למטפלות הזרות באופן ישיר אף שעמדתן כלל לא יוצגה בדיון (על אי ייצוגן של העובדות בדיון, ראו את שכתבה עו”ד מיכל תג’ר, שנכחה בדיון כנציגת “קו לעובד”). בנוסף, הטענות המרכזיות העולות מהכתבות שלעיל מציגות את שינוי הנוהל כפוגע בקשישים – כשלמעשה לא בהכרח כך הדבר. הטענות הללו נובעות בין היתר מתפישה שגוייה אודות תפקיד חברת הסיעוד המעבירה את הגמלה לעומת תפקיד חברת כח האדם (על ההבדלים ועל הקשר הבלתי חוקי שבין חברות הסיעוד לחברות כח האדם ראו את שכתבה עידית לבוביץ’, רכזת תחום סיעוד ב”קו לעובד”) ומשימוש במידע חלקי ואף שגוי. עמותת “קו לעובד” – המייצגת עובדות סיעוד באופן פרטני אל מול מעסיקיהן ואף פועלת במישור העקרוני למען תנאי העסקתן – מבקשת להגיב על הטענות העולות בכתבות הללו.

אחת הטענות היא כי מדובר בהפרטה של שירותי הסיעוד, בעוד שלמעשה מדובר בהלאמה: הקשיש יקבל את הכסף ישירות מן המוסד לביטוח לאומי ולא דרך חברת סיעוד פרטית, בדיוק באותו אופן שמשולמות כל גמלאות הביטוח הלאומי לזכאים. הרי לא נעלה על דעתנו שכדי שישולמו לנו דמי אבטלה, ניאלץ לקבל את הכסף מחברה פרטית ולא ישירות מהביטוח הלאומי, תוך שהחברה גורפת לכיסה חלק ניכר מהסכום המשולם, אז מדוע בגמלאות המועברות לקשישים נהוג הסדר שונה?

הטענה הגורסת כי המעסיקים הקשישים יסתבכו עם התשלום לעובדת לאחר השינוי אינה תואמת את המציאות הקיימת היום – כיוון שמספר השעות הניתנות לקשיש על ידי ביטוח לאומי משתנות מזכאי לזכאי, על הקשיש המעסיק לחשב בעצמו מהו הסכום אותו עליו להשלים לעובדת מידי חודש, בהתאם לסכום שהתקבל באותו חודש מחברת הסיעוד. כך ישנו יותר בלבול גדול בהרבה מאשר תשלום סכום קבוע מידי חודש. הטענה כי המעסיק בהכרח יסתבך אך לא תהיה חברה שתסייע לו גם היא אינה נכונה, כיוון שכל מעסיק סיעודי רשום בחברת כח אדם שתפקידה לסייע לו בהסדרת העסקת המטפלת הזרה, ויוסיף לקבל את הסיוע מהחברה גם לאחר שינוי אופן תשלום הגמלה.

במצב כפי שהוא כיום, מעודד למעשה המוסד לביטוח לאומי את זכאי גמלת הסיעוד להעסיק עובדת סיעוד זרה על פני ישראלית. מספר שעות הסיעוד השבועיות המקסימלי להן זכאי קשיש בדרגת המוגבלות הגבוהה ביותר הוא 22 אם יבחר בעובדת ישראלית (גמלה בעין) או 18 אם יבחר בקבלת הגמלה בכסף, בתנאי שהוא מעסיק מטפלת זרה בביתו. בכך שהעניקה המדינה 4 שעות סיעוד שבועיות נוספות למעסיקי מטפלות ישראליות ניסתה המדינה לעודד במידת מה העסקת עובדות ישראליות על פני מהגרות עבודה, אלא שבעצם הגבלת מספר השעות המקסימלי ל-22 שעות שבועיות, המדינה למעשה מעודדת קשישים להעסיק מהגרות עבודה. לקשיש הזקוק לעובדת ל-8 שעות ביום בלבד – כלומר 40 שעות בשבוע, זול יותר להעסיק מטפלת זרה משך 24 שעות ביממה מאשר לשלם לעובדת ישראלית תוספת של 3-4 שעות ביום,  גם אם אין לו צורך בטיפול סיעודי מסביב לשעון.

יתרה מכך, כיוון שמרבית חברות סיעוד המעבירות את גמלת הסיעוד לזכאים הינן עסק פרטי וכלכלי, הן גוזרות לכיסן חלק ניכר מתוך סך התשלום המועבר אליהן מהביטוח הלאומי, וכך הקשיש, או בפועל המטפלת הזרה, מקבלים סכום נמוך משמעותית מהסכום אותו הביטוח הלאומי מעביר לזכאי. כך לדוגמא, על פי מידע שפורסם על ידי הביטוח הלאומי – מעסיק בדרגת זכאות של 168% לדוגמא, שיבחר לקבל את גמלת הסיעוד בכסף, יקבל מידי חודש 2,848 ₪ ישירות לחשבונו. אם יבחר לקבל את התשלום מחברת סיעוד, תקבל המטפלת המועסקת עבורו תשלום עבור 18 שעות שבועיות, ובממוצע כ- 2,150 ₪ מידי חודש, כולל זכויותיה הסוציאליות השוטפות. אם נזכור כי גם הסכום המועבר למעסיק מהווה רק 80% מהגמלה המלאה, הרי שחברת הסיעוד משאירה בכיסה מידי חודש כ 1,400 ₪ עבור כל עובדת המועסקת דרכה.

לסיכום, עמדתנו היא כי בכל שיטת תשלום שתיקבע, על המדינה להמשיך ולפקח על התשלום למטפלות, גם במקרה בו הקשיש יהפוך למעסיקה היחיד. כיוון שהמדינה – באמצעות המוסד לביטוח לאומי – אחראית בפועל על תשלום חלק משכרה של העובדת, עליה להיות אחראית גם  להבטחת זכויותיה מתוך חלקה היחסי בשכר, לרבות תשלום פיצויים ופנסיה, כפי שעושות היום חברות הסיעוד. ניתן לעשות זאת באמצעות הפקדות חודשיות לפיקדון (אם יוקם) או באמצעות ההסדר הקיים היום – הפקדות שוטפות לחברת ביטוח, באמצעות פוליסת “ביטוח פרט” (בהנחיית המוסד לביטוח לאומי). בנוסף, יהא על המדינה יהיה לספק לעובדות מידע שוטף, מעין “תלוש שכר”, ובו פירוט על הכספים המועברים למעסיק עבורן בהתאם לחוק סיעוד, והסכומים הנצברים לזכותן עבור פיצויים ופנסיה.

בימים אלו מקדמים מס’ חברי כנסת רפורמה בשיטת ההעסקה של המטפלות הסיעודיות הזרות, מהשיטה הנוכחית בה לכל מטפלת ישנם שני מעסיקים (המטופל וחברת הסיעוד), שהחלוקה ביניהם לגבי זכויותיה אינה ברורה לעיתים (כאשר מי שנופלת בין הכיסאות והראשונה להיפגע מכך הינה תמיד העובדת) – לשיטה בה חברת סיעוד תשמש כמעסיק יחיד, ותהא אחראית על גביית הכספים הנחוצים לתשלום שכר העובדת וזכויותיה מהמדינה עבור חלקה ומהמעסיק הפרטי עבור חלקו, זאת תוך פיקוח ואכיפה צמודה של רשויות המדינה.