09-05-2007

מאת: עמירה הס, הארץ

השמועה התפשטה כמו אש: זה כחודשיים שקציני המינהל האזרחי מזמינים את כל מי שמוגדר כ”מנוע ביטחונית” להוציא כרטיס מגנטי. אנשים התרגשו: סימן ש”המניעה” שלהם הוסרה. מאז הומצא הכרטיס המגנטי, ב-1988, כתעודת זיהוי ממוחשבת נוספת, הוא ניתן רק למי שהשב”כ מגדירו ככשר. בהיסטוריה של ביורוקרטיית הכיבוש הישראלי זה ייחשב כנראה לרגע פעוט. בחברה מוכת אבטלה ועוני זהו רגע גדול לאלפי בני אדם, כי המגנטי הוא תנאי לקבלת היתר עבודה בישראל.

הישראלים משוכנעים שההגדרה “מנוע” נקבעת על ידי שיקולים ביטחוניים טהורים. האמת היא שהרבה שרירות לב, אטימות, משחקי כוח ושאיפה לגייס משת”פים ממלאים כאן תפקיד. ההוכחה לכך מצויה בעובדה שבכ-70% מהמקרים שבהם עתרו פלשתינאים לבג”ץ – מניעתם של העותרים בוטלה.

ואולם, במהרה התברר למקבלי הכרטיס המגנטי הטריים שהמניעה הביטחונית לא הוסרה. כלומר, גם בתולדות הביורוקרטיה של הכיבוש מדובר בשינוי דרמטי: המגנטי לא מעיד עוד על כשרות ביטחונית. ואכן, מהשב”כ נמסר ל”הארץ”, ש”השינוי במדיניות הנפקת הכרטיס החכם (המגנטי) הוא של המינהל האזרחי ונעשה מתוך ראייה המגדירה את הכרטיס כאמצעי זיהוי בלבד…”

יש המסבירים שמדובר במאבק בין גישת השב”כ לזו של המינהל האזרחי. האחרון מבקש לצמצם את מספר המנועים ביטחונית. פקידיו כורעים תחת עומס פניותיהם של אנשים נגד המניעה שמגבילה תנועותיהם. קציניו תומכים בהגדלת מספר העובדים בישראל. האגודה לזכויות האזרח הגישה עתירה לבג”ץ נגד הסיווג השרירותי. במינהל הוחלט, לפיכך, על מבצע ל”הסרת המניעה”. השלב הראשון היה הנפקת הכרטיסים. השלב השני – שיחה עם רכזי השב”כ. לאחד ממשרדי המינהל זומנו לפני כשבועיים כעשרה רכזים, כדי “לשוחח” עם המועמדים להסרת מניעה. המועמדים לא הופיעו. בשבוע שעבר הודיעו לאנשים באזור אחר ש”ההחלטה בוטלה” – לא מנפיקים מגנטיים למנועים. מבלבל? או שמא דווקא ההסבר של השב”כ, שמדובר באמצעי זיהוי בלבד – הוא הנכון?

בינתיים אנו נשארים עם חלק מהעובדות: המגנטי קרוי “חכם”, כי מדובר בזיהוי ביומטרי של נושא התעודה. יש בו תצלום פנים וכף יד, טביעת העין וטביעת אצבע. הוחל בהנפקתו בתחילת 2005. במארס 2005 כאלפיים מתושבי הגדה החזיקו בו. היום הגיע מספרם ל-120 אלף.

רשמית, הכרטיס המגנטי אינו חובה ונחוץ רק למי שמבקש לצאת לישראל. לא-רשמית, הוא מקל על תנועה בגדה. חיילים במחסומים מבקשים לראות אותו. אנשים גילו, למרות הכחשת הרשויות, שעם כרטיס מגנטי קל יותר להשיג היתר מעבר במחסומים פנימיים, המחייבים היתר מיוחד.

חיילים מקדימים לעתים קרובות את המדיניות הרשמית. מדובר במנגנון ביורוקרטי שפועל בתוך דינמיקה תכנונית, ארכיטקטונית, פוליטית וכלכלית של ריסוק הגדה למכלאות פלשתיניות, המובדלות במחסומים מהשטח הנרחב של התנחלויות ישראליות מתפשטות. ממשלת ישראל כבר החליטה ב-2005 שמ-2008 לא תותר עבודת פלשתינאים בישראל. כלומר, בקרוב לא יהיה שימוש לרוב הכרטיסים החכמים. האם לא חבל לזרוק את האוצר הבלום הזה של זיהוי ביומטרי? האם לא הגיוני להביא את הסורקים החכמים גם למחסומים שבין המובלעות ולעודד אנשים להחזיק בכרטיסים אלו?

מדובר במנגנון ביורוקרטי הפועל באווירה כללית הקוראת להידוק הפיקוח הצמוד על כל פלשתינאי (משני עברי הקו הירוק), בתירוצים ביטחוניים. הוא פועל בחברה המונעת על ידי אובססיית העליונות וההפרדה הדמוגרפיות. המחסומים, הכבישים הנפרדים, הגדר ואיסורי הכניסה לארץ על כל מי שאינו יהודי הם נדבכים של מערכת ההפרדה הזאת. הכרטיסים “החכמים” משתלבים בה בטבעיות שחייבת להפחיד כל מי שמבין ש”הפרדה” ושלום הם מושגים סותרים.