25-06-2010

מאת: עידו סלומון, The Marker

לפני 20 שנה נפתחו הגבולות, ומאות אלפי עובדים זרים הגיעו לישראל כדי לעסוק בחקלאות, בינוי, סיעוד ומלונאות. מתווכים, חברות כוח אדם ומי לא – כולם חגגו על ראשם של העובדים ושילשלו לכיסיהם עשרות מיליוני שקלים. כעת מנסה ישראל להחזיר לעצמה את השליטה – לגרש את העובדים ולספק תעסוקה למובטלים. האם תצליח להתמודד עם אחת הסוגיות הכואבות במשק?. עבודה זרה – תמונת מצב .

ז’ הוא עובד זר מסין המועסק בשנתיים האחרונות כפועל בניין בישראל. לאחרונה הודיע לו מעסיקו כי אף שאשרת העבודה שלו תפוג רק בעוד כשלוש שנים, הוא יצטרך לשוב בקרוב לסין, הרבה לפני המועד המתוכנן, בעקבות החלטת הממשלה לצמצם את מספר העובדים הזרים בענף הבנייה.

“שילמתי כ-27 אלף דולר בתמורה להסדרת בואי לישראל”, סיפר השבוע ז’ לנציגי קו לעובד. “את הכסף גייסתי באמצעות חברים, בני משפחה והלוואות מהבנקים. לא נאמר לי דבר עם בואי לישראל על כך שהעסקתי צפויה להסתיים השנה. נאמר לי בוודאות שאוכל לעבוד כאן לפחות חמש שנים. יש לי בסין אשה, ילד והורים משני הצדדים שנתמכים על ידי. אם אחזור לסין לפני הזמן הדבר עלול להרוס את חיינו – לא תהיה לי אפשרות לקיים את משפחתי או להחזיר את ההלוואות”. סיפור של ז’ אינו חריג. כ-3,000 עובדים זרים בענף הבינוי מתמודדים עם בעיה דומה, מאחר שהם עומדים להיות מגורשים לסין עד סוף השנה. דמי התיווך המופרזים שנאלצו לשלם כדי לעבוד בישראל אינם ייחודיים לענף הבנייה, אלא הם בעיה הנוגעת לכל הענפים המעסיקים עובדים זרים.

החוק בישראל קובע שלכל גורמי התיווך, בישראל ובמדינות המוצא של העובדים, מותר לגבות עד 3,800 שקל כדמי תיווך. בפועל מודים גם ברשות ההגירה כי העובדים משלמים עבור הגעתם ארצה בין 3,000 דולר לעבודה בתחום הסיעוד ל-20 אלף דולר לעבודה בבניין – בהתאם לכושר ההשתכרות העתידי שלהם.

מחישוב שערכו בעמותת קו לעובד, המעניקה לעובדים זרים סיוע משפטי ואזרחי ומידע על זכויותיהם, חברות כוח האדם המתווכות שילשלו לכיסיהן כ-45 מיליון שקל מדמי התיווך ששילמו עובדים סינים שהגיעו לישראל ב-2008, בנוסף לכספים ששולמו לממשלת ישראל בעבור אשרות ואגרות.

“גביית דמי התיווך היא תמריץ מתמשך לחברות התיווך להביא ארצה עובדים גם אם אין בהם כלל צורך, ומחייבים את העובד להישאר בישראל תקופה ארוכה ככל האפשר גם במחיר של שהות בלתי חוקית”, אומר המשנה לנגיד בנק ישראל פרופ’ צבי אקשטיין.

ממשלת ישראל מנסה, ללא הצלחה יתרה, לפעול לצמצום התופעה, בין היתר על ידי חתימת הסכמים בילטרליים עם מדינות המקור של העובדים הזרים. עם זאת, בחלק מהמדינות שמייצאות עובדים לישראל, קיימים חוקים האוסרים על התערבות כזאת.

בעיה נוספת היא מחסור באמצעים ברשות ההגירה. “אכיפה היא תמיד פועל יוצא של תקציבים וכוח אדם”, אומר מאיר שפיגלר, מנהל יחידת הסמך לעובדים זרים ברשות ההגירה. “במצב הקיים אין לנו כל יכולת לאכוף באופן יעיל”.

“המרוויחים העיקריים מהורדת מכסת העובדים הזרים בישראל הם תאגידי כוח האדם, הקבלנים והממשלה”, אומרת חנה זוהר, מנהלת קו לעובד. “אין להסיר מהממשלה את האחריות לעניין – היא אינה נוקפת אצבע כדי לעצור את התופעה”.

סוגיית העובדים הזרים עלתה השבוע על הפרק לאחר שהתאחדות הקבלנים וחמש חברות קבלני ביצוע עתרו לבג”ץ בבקשה להורות לממשלה לנמק מדוע לא תשעה את החלטתה לקצץ את מכסת העובדים הזרים בענף הבניין או תשנה את החלטתה כך שמכסת העובדים הזרים הנוכחית תמשיך להתקיים עד להכשרת עובדים ישראלים שיוכלו לתפוס את מקומם של העובדים הזרים.

חברות הקבלן התריעו כי ייגרמו להן נזקים של עשרות מיליוני שקלים אם תמומש החלטת הממשלה, וכי משך זמן הבנייה הממוצע של הדירות יעלה בצורה משמעותית, וכך גם מחירי הדיור.

כלכלנים שונים, ובראשם אקשטיין, ניסו להפריך את האיום. אקשטיין טען כי “מחירי הדירות עלו ב-20% בשנה האחרונה, אף שלא היה כל שינוי במספר העובדים הזרים או בשכרם, כתוצאה מביקושים גואים ומעלייה במחירי הקרקעות.

בינתיים, ביום רביעי הוציא בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים צו מניעה האוסר על המדינה לבצע את הגירוש המתוכנן של כ-3,000 עובדים בענף הבנייה. הצו יהיה תקף עד מועד הגירוש, 1 ביולי, אך הוא קובע שבאותו יום ייערך דיון מחודש בנושא.

מלבד שאלת העובדים בבינוי, סוגיית העובדים הזרים הציפה מחדש מחלוקת שמעסיקה את ישראל בעשרים השנים האחרונות. שוב צפו שאלות בנוגע לנזק שגורמת העסקת זרים לרמת השכר של עובדי הצווארון הכחול הישראלים, לעצם ההדרה של עובדים ישראלים מעבודות מסוימות וכן לסוגיות של פשיעה ואלימות במקומות שבהם ריכוז גבוה של עובדים זרים. TheMarker ממפה את תעסוקת העובדים הזרים בישראל.

חקלאות
החברות מנצלות את הזרים

כמה זרים חוקיים: 22 אלף מאיפה באים: בעיקר מתאילנד שכר ממוצע: כ-4,000 שקל
השלמת הכנסה: אין דמי תיווך: בין 3,000 ל-10,000 דולר

חקלאות היא הענף השני ברשימת יבואני העובדים הזרים ב-2009 עם 22 אלף עובדים עובדים זרים חוקיים, בעיקר תאילנדים. בנוסף הועסקו כ-6,000 פלסטינים וכ-18 אלף תושבי ישראל.

מספר העובדים הזרים בחקלאות נמצא במגמת עלייה מאז אמצע שנות ה-90 במקביל לירידה מתמשכת במספר העצמאים הישראלים וצמצום היקף העסקת פלסטינאים. מכסת הזרים החוקיים כיום היא 26 אלף, אך לטענת החקלאים חסמים ביורוקרטיים מונעים מהם למלא את המכסה.

“הצורך בעובדים בחקלאות, על פי סקר שבוצע במשרד החקלאות, הוא 52 אלף”, אומר חיים חדד, מרכז תחום העובדים הזרים בהתאחדות חקלאי ישראל. “ישראלים לא עבדו אף פעם בחקלאות וגם לא יעבדו, בגלל השכר, התדמית הנחותה שיש לענף, והקושי הפיסי. הביורוקרטיה גרמה וממשיכה לגרום נזקים עד כדי פשיטות רגל של משקים. יש תביעות נגד המדינה בגין מחדלים אלה”.

השכר הממוצע לעובד זר בענף אמור להיות כ-4,000 שקל לחודש. ואולם מעדויות שהגיעו בין היתר לקו לעובד עולה שהם עובדים שעות ארוכות הרבה מעבר למותר בחוק, ומשתכרים בסופו של דבר כ-14 שקל לשעה. בנוסף, מעדויות שהגיעו ליד קו לעובד, חברות כוח האדם מחייבות את העובדים התאילנדים להעביר את השכר המשולם להם לתאילנד דרכן תמורת עמלות גבוהות וקונסות את העובדים אם הם מעבירים אותו דרך בחברה אחרת בעמלות נמוכות יותר.

הממשלה מעודדת תעסוקת ישראלים בתחום, וחתמה על הסכם עקרונות עם החקלאים להפחתת מספר העובדים הזרים עד ל-18,900 ב-2015, תוך סבסוד חלקי של עובדים ישראלים בענף.

סיעוד
מספר שיא של עובדים זרים
כמה זרים חוקיים: 44 אלף מאיפה באים: הפיליפינים, נפאל, מזרח אירופה והודו שכר ממוצע: 3,800 שקל השלמת הכנסה: משק בית דמי תיווך: כ-3,000 דולר

ענף הסיעוד הוא שיאן יבואני העובדים הזרים לישראל: כ-44 אלף עובדים זרים מועסקים בישראל בתחום. בניגוד לדעה הרווחת, פחות ממחציתם מגיעים מהפיליפינים. כחמישית מהם מגיעים מנפאל, כ-16% ממדינות מזרח אירופה וכ-10% מהודו.

מאז 1996 גדל מספר ההיתרים להעסקת עובדים זרים בסיעוד פי 5.6, מ-8.2 אלף ל-46 אלף. לפי תחזית גידול האוכלוסייה של הלמ”ס, יהיו בישראל ב-2025 כ-108 אלף מטפלים זרים – מטפל זר לכל קשיש חמישי.

כניסת עובדים זרים לעבודה בענף מתנהלת באמצעות קבלנים וחברות תיווך המתמחות בתחום הסיעוד שאושרו על ידי משרד התמ”ת. עד תחילת 2009 היה נהוג נוהל כבילה: העובד הגיע על בסיס אשרת עבודה אישית והיה מחויב לעבוד אצל מעביד מסוים. לאחרונה נקבע בחוק כי כ-100 חברות כוח אדם יוכלו לייבא עובדים זרים והעובד יוכל להחליף מעביד אם ירצה. כמו כן, מתוכנן לקום מאגר ארצי של עובדי סיעוד זרים במטרה לצמצם את היקף הבאתם של עובדים סיעודיים לישראל שלא לצורך.

הענף לוקה, בדומה לענפי החקלאות והבינוי, בתופעת גביית דמי תיווך שלא כחוק. בנוסף, המטפלים הסיעודיים זכאים לשכר מינימום של כ-3,800 שקל בחודש אף שהם עבודים מסביב לשעון. חלקם מנצלים את יום החופשה השבועי ל”השלמות הכנסה”, לרוב בעבודות משק בית תמורת תשלום ב”שחור”.

בימים אלה מגבש המוסד לביטוח לאומי תוכנית ניסיונית שתאפשר לקשישים לבחור אם להעסיק מטפל בתיווך חברת כוח אדם או באופן עצמאי, כך שהקשישים יוכלו לחסוך בהוצאות התיווך.

הפגיעה לא נעצרת רק בעובדים הזרים אלא משפיעה גם על אפשרויות התעסוקה ועל השכר של ישראלים העובדים בתחום. אקשטיין מציין כי קיים חשש סביב הלחצים לאפשר העסקה של עובדים זרים גם במוסדות טיפוליים או במשרות חלקיות. “אם תותר העסקת עובדים זרים גם במסגרות אלה, שבהן מועסקים ישראלים בלבד, מספר העובדים הזרים יגדל בשיעור ניכר, ואז אפשרויות התעסוקה והשכר של ישראלים במסגרות אלה ובעיסוקים קרובים יפחתו מאוד”, טוען אקשטיין.

מדיניות הממשלה היא, בדומה ליתר הענפים, הקטנת היקף הפגיעה בתעסוקת ישראלים. לצורך זה הוחלט כי העסקת מטפל ישראלי תזכה את המטופל בתוספת שעות שבועיות. נוסף על כך הוקם, לפי החלטת ממשלה, צוות בין-משרדי שאחת ממטרותיו היא בחינת אמצעים לעידוד תעסוקת ישראלים בענף. הצוות צפוי להגיש את מסקנותיו בחודשים הקרובים.

בינוי
הממשלה מרוויחה מדמי התיווך המופרזים
כמה זרים חוקיים: 8,000 לא חוקיים: 33.6 אלף (לפי הלמ”ס) מאיפה באים: בעיקר מסין שכר ממוצע: 7,500 שקל השלמת הכנסה: בעבודות “פיראטיות” עבור הקבלנים – מגיעה לעד 25 אלף שקל בחודש דמי תיווך: כ-20-30 אלף דולר

ענף הבינוי הוא השלישי בגודלו ביבוא עובדים זרים. לפי דו”ח שהכין אקשטיין בנושא, ב-2009 הועסקו בבנייה כ-33.6 אלף עובדים מסין; בנוסף הועסקו כ-27.7 אלף פלסטינים וכ-142.4 אלף ישראלים.

לטענת רשות ההגירה מספר העובדים הזרים בענף נמוך בהרבה, ומסתכם בכ-8,000 עובדים זרים חוקיים ועשרות בודדות של לא חוקיים.

שכר העובדים הממוצע בענף הבינוי הוא כ-7,500 שקל, ולדברי אקשטיין הוא מהווה סמן עליון לכושר ההשתכרות של גברים מעוטי השכלה. עם זאת, רבים מהעובדים הזרים בענף מסיימים יום עבודה של כשמונה שעות וממשיכים לעבוד ב”שחור” שעות נוספות, ויכולים להשתכר עד 25 אלף שקל בחודש. פועל יוצא מרמת ההשתכרות הוא דמי התיווך הגבוהים שהם משלמים עבור אשרות העבודה – שמגיעים עד 30 אלף דולר.

לדברי זוהר, גם הממשלה מרוויחה מהמצב: “בנוהל תאגידים להעסקת עובדים זרים, מגיע סך כל ההיטלים שמטילה המדינה על חברות כוח האדם עבור קבלת רישיון להעסקת עובד זר ל-30 אלף שקל לעובד. הסכומים האלה מתגלגלים לעובדים הזרים בצורת דמי תיווך מופקעים”.

ישראל אמנם חתומה על האמנה הבינלאומית להעסקת עובדים זרים, לפיה תנאי השכר והמיסוי שלהם יהיו זהים לעובדים המקומיים. אך בפועל אין אכיפה, ותשלום ההיטלים ודמי התיווך פרוץ לחלוטין. מדיניות הממשלה בענף היא הקטנת מספר העובדים הזרים עד כדי אפס ב-2012.

מלונאות
פליטים במקום ישראלים
כמה פליטים עובדים: כ-1,500 מאיפה באים: סודן ואריתריאה שכר ממוצע: כ-5,000 שקל השלמת הכנסה: אין
דמי תיווך: אין

בענף המלונאות מועסקים כ-1,500 פליטים שהסתננו לישראל דרך גבול מצרים. מעמדם החוקי שונה משל העובדים הזרים, אך הבעיות שמציפה העסקתם דומות.

ענף המלונאות מתמודד עם קושי תמידי לגייס עובדים ישראלים לעבודות ניקיון, שטיפת כלים וחדרנות. “עובדים ישראלים מעולם לא עשו את העבודות האלה באופן מלא”, אומר סמנכ”ל משאבי האנוש של פתאל, שמעון לוי, חבר התאחדות מלונות אילת וחבר בוועדת העבודה של התאחדות המלונות הארצית.

כיום באילת בלבד חסרים יותר מ-1,000 עובדים, ובכלל הענף חסרים כ-4,000. מעבר למקצועות שצוינו חסרים גם מלצרים, טבחים, קציני ביטחון, פקידי קבלה, מצילים ואנשי אחזקה. עד 2006 נשכרו לשם כך עובדים זרים בהיתר, בעיקר מהודו, מהפיליפינים ומסרי לנקה.

לאחר פנייה של משרד האוצר, שביקש התאחדות המלונות לשתף פעולה, הוסכם להוציא את העובדים הזרים ולעודד תעסוקת ישראלים. הוגשה תוכנית לעידוד הישראלים, שתוקצבה על ידי האוצר ב-65 מיליון שקל לשלוש שנים, שיעדה קליטת עד 1,000 עובדים ישראלים. כל עובד שהצטרף יכול היה ליהנות מעבר למשכורת מ-20 אלף שקל בשנה, שחלקם מומנו על ידי המדינה וחלקם על ידי המלון.

“התוכנית נכשלה”, אומר לוי. “רק עשרות בודדות של ישראלים נקלטו ואחרי שנה האוצר משך את ידו מהתוכנית והחליט להפסיק את המימון. למעשה, השאירו אותנו בלי עובדים זרים ובלי תוכנית עידוד”.

לפני כשלוש שנים התחיל להגיע לישראל שטף בלתי מבוקר של פליטים מסודן, שחצו את הגבול ממצרים לישראל. הם הופנו למלונות על ידי שלטונות הצבא והוצבו בעבודה כחלופה למעצר. בשלבים מאוחרים יותר משרד הרווחה ועיריית תל אביב פנו להתאחדות בבקשה לקלוט עוד פליטים מאריתריאה.

“חלק מהמלונות קלט את הפליטים ובכך גם פתר חלקית את בעיית גיוס העובדים וגם עשה מעשה הומניטרי ממדרגה ראשונה”, אומר לוי. “הם דואגים לפליטים למגורים, כלכלה, שירותי בריאות וכל מה שצריך כדי לחיות. בפתאל, למשל, יצרנו בשיתוף פעולה עם קיבוץ אילות, מתחם מגורים עבור הפליטים בכפר שבו הם מנהלים חיי קהילה מלאים, כיתת לימוד, פעוטון, גן ילדים ושירותי קהילה ורווחה. הם מרוויחים כמו עובדים ישראלים, נהנים מפנסיה, חופשה, הבראה ומכל הוראות הסכם העבודה הקיבוצי במלונאות. השכר של עובד חדש בתחומי השירות – מלצרים, פקידי קבלה וטבחים – הוא 5,000-5,500 שקל ברוטו לחודש, כולל עבודה בשבת ושעות נוספות”.

במלונות אילת מועסקים היום כ-1,200 פליטים ובים המלח עובדים עוד כ-300.

איש לא יודע כמה עובדים זרים יש בישראל
כניסתם המסיבית של העובדים הזרים לישראל החלה ב-1990. בהדרגה החלו העובדים הזרים להחליף את העובדים הפלסטינים במשק הישראלי, תופעה שהתגברה עם תחילת האינתיפאדה השנייה.

בישראל אין כיום גוף שיכול להגיד בוודאות כמה עובדים זרים שוהים במדינה. בסוף 2009 היו בישראל כ-77 אלף עובדים זרים שהחזיקו באשרות עבודה. ואולם בכל הנוגע למספר העובדים ה”לא מדווחים”, כלומר לא חוקיים, הדעות חלוקות.

בדו”ח שהכין אקשטיין, המבוסס על נתוני הלמ”ס, הוערך כי בישראל 133 אלף עובדים זרים לא חוקיים. ברשות ההגירה, לעומת זאת, מדברים על 10-18 אלף בלבד. כך שהניסיון להעריך כמה זרים נמצאים בישראל בסך הכל נדון לכישלון. ההערכות נעות בין 95 אלף זרים (על פי רשות ההגירה) ל-209 אלף (לפי אקשטיין והלמ”ס). לכך יש להוסיף את המסתננים לישראל ממצרים, שמספרם הגיע ל-24 אלף ב-2010.

ברשות ההגירה טוענים כי הנתונים של אקשטיין כוללים שוהים בלתי חוקיים רבים, שאינם בהכרח עובדים, כמו תיירים שאשרת השהייה שלהם בישראל פגה וחרדים שהגיעו לישראל לצורכי לימודים ונשארו. ההסבר של אקשטיין להפרש בין נתוניו לאלה של רשות ההגירה, הוא שנתוני הרשות כוללים רק מקרים שאפשר לסווג בוודאות מוחלטת כ”עבודה בלתי-חוקית”. לדבריו, הנתונים שלו מבוססים על אומדני הלמ”ס בנוגע להיקף ההעסקה הבלתי-חוקית, ולטענתו הם מספקים הערכה טובה יותר.

אף שמספר העובדים הזרים נמצא בירידה מאז 2002 – שנת השיא, שבה היו בישראל יותר מ-251 אלף עובדים זרים, בנוסף ל-30 אלף עובדים פלסטינים – אקשטיין טוען כי שיעור הירידה אינו משמעותי, במיוחד לנוכח שיעור העובדים הלא-ישראלים במגזר העסקי, הגבוה בהשוואה לעולם – 11.8% מכוח העבודה במגזר העסקי בישראל, לעומת 6.2% בממוצע במדינות OECD.

חברות כוח האדם – כר פורה לשחיתות / עמית בן ארויה
חברות כוח האדם שמייבאות את העובדים הזרים הן קרקע פורייה לשחיתות בין הון לשלטון. החברות זקוקות לאישורים, מכסות וכל מה שיקל על ניוד עובדים ממדינה למדינה. הפרשה שעלתה לכותרות יותר מכל בהקשר זה היא הרשעתו של השר לשעבר שלמה בניזרי בנוגע לשוחד בתחום האשרות לעובדים זרים.

“כדי להתמודד עם השחיתות הגוברת בחברה הישראלית ולהרתיע מפניה, יש להציג תג מחיר גבוה של ענישה מזה שהיה נהוג בעבר לצדן של עבירות אלה” – כך כתב שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי, שיחד עם עמיתיו אסתר חיות וחנן מלצר החמירו בעונשו של בניזרי ביוני 2009 מעונש של שנה וחצי מאסר בפועל שקיבל מהמחוזי במחוזי לעונש של ארבע שנות מאסר.

בניזרי הורשע בקבלת שוחד, הפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט. בעת שהיה שר העבודה ואחראי על שירות התעסוקה מטעם ש”ס, סייע בניזרי בניגוד לחוק לחברו, איש העסקים הירושלמי, משה סלע, בעליהן של חברות כוח אדם שהביאו עובדים זרים לישראל, בתמורה לטובות הנאה שונות. סלע היה עד מדינה במשפט.

לכתבה ב The Marker