28-10-2010

מאת: תני גולדשטיין, YNET

סקר של ארגון קו לעובד חושף את תנאי ההעסקה הקשים של העובדים הסיעודיים: כוננות של 24 שעות ביממה ועבודה של 12 שעות ביום בלא תשלום על שעות נוספות, הקפצות באמצע הלילה, קללות ומכות. קו לעובד: “העבודה פוגעת באנושיותם”

מטפלים ומטפלות סיעודיים בקשישים, חולים ונכים מועסקים בתנאים גרועים ביותר – כך עולה מנתונים שאסף ארגון קו לעובד בקרב כ-85 עובדות סיעוד ו-15 עובדי סיעוד, רובם מהפיליפינים, מנפאל ומהודו.

80% מהעובדים כלואים בבית 24/7
מהסקר עולה כי עובד סיעוד טיפוסי גר בבית המעסיק ונמצא בכוננות 24 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע. 95% מהעובדים שפנו לארגון עובדים בפועל בין 9 ל-18 שעות ביום, ובממוצע 12.7 שעות ביום, 6 ימים בשבוע (327 שעות בחודש), הרבה-הרבה מעבר להיקף משרה מלאה לפי החוק, שעומדת על 43 שעות בשבוע. רק 5% עובדים עובדים משרה נורמלית של 9 שעות ביום ומטה.

6% מהעובדים שענו על הסקר מקבלים יום מנוחה שבועי של יממה וחצי (36 שעות), כפי שמחייב החוק. מרבית העובדים מקבלים יום מנוחה של 24 שעות בלבד. 16% מהעובדים אינם מקבלים כלל יום מנוחה ועובדים שבעה ימים בשבוע.

עוד עולה מהסקר כי רוב העובדים אינם זוכים לשינה רצופה ונדרשים לקום באמצע הלילה לסייע למטופל. 81% מהעובדים דיווחו כי הם צריכים לקום בלילה ו-19% צריכים לקום בממוצע שלוש פעמים ואף יותר. עובדת אחת דיווחה כי עליה לקום בלילה ממוצע שמונה פעמים. 31% מהעובדים מתגוררים באותו חדר עם המעסיק, ללא כל פרטיות.
למרות החובה החוקית לאפשר לעובדים הפסקות, רק 71% מהעובדים דיווחו כי הם מקבלים הפסקה כלשהי של כשעה בעבודתם, ורק ל-20% מותר לצאת מהבית בזמן ההפסקה. 29% אינם מקבלים שום הפסקה מסודרת. אין פלא ש-46% מהעובדים התלוננו כי העבודה גורמת להם לכאבי גב.

רק 4% מהעובדים ביקרו במולדתם בשנתיים הראשונות לעבודתם. זאת, גם בשל דרישות המעסיקים וגם בשל החוב הכבד שמוטל עליהם בשל דמי התיווך ששילמו כדי להגיע לארץ. 60% מהעובדים אינם מבקרים במולדתם במשך 4 השנים הראשונות לשהותם כאן, ו-33% יודעים שלא יזכו לביקור מולדת במשך כל 5 השנים שבהן, לפי החוק, הם אמורים להימצא בישראל.

יש לציין כי העובדים לא פנו לקו לעובד כדי להתלונן על שעות העבודה אלא על דברים אחרים, ולכן ניתן להניח שהדיווח על השעות משקף את המצב במציאות. “העובדות והעובדים שהשתתפו בסקר הגיעו אלינו כדי להתלונן על השכר, לא על השעות”, אומרת זהבית פרידמן, פעילת קו לעובד שהשתתפה בעריכת הסקר, “את השעות המטורפות הללו הם לוקחים כמובן מאליו”.

עובדים כל הזמן, וכמה מקבלים?
מהנתונים שבסקר קשה לדעת מה שכרם של העובדים, כיוון שהסקר נערך בקרב עובדים שפנו לעמותה, ואלה לרוב מגיעים כדי להתלונן על כך שלא שילמו להם כחוק. יש לקוות שהנתונים בסקר בנושא הזה אינם מייצגים את כלל אוכלוסיית העובדים.
על כל פנים, שכרם של הנשאלים בסקר עומד בממוצע על 3,400 שקל בחודש נטו כולל תשלום שבועי שמוגדר כ”דמי כיס”.

3,400 שקל נטו לחודש הוא שכר המינימום החוקי לעובד זר במשרה מלאה רגילה של 43 שעות בשבוע. מהסקר עולה כי חלק ניכר מהמעסיקים של העובדים שהשתתפו בו הם, לכאורה, עבריינים, כיוון שמדובר בשכרם הממוצע של העובדים שהשתתפו בסקר ולא בשכר המינימלי, והסקר כלל גם עובדים שמשתכרים פחות.
יצויין כי השכר האמור כלל אינו כולל תשלום על שעות נוספות. מדובר בעובדים שמועסקים, כאמור, יותר ממשרה וחצי, אך מקבלים שכר על משרה רגילה. לכאורה, אם היה מדובר בעובדים ישראלים, זאת הייתה הלנת שכר – עבירה פלילית שדינה, לכאורה, מאסר. ואולם, בג”צ קבע לאחרונה כי המעסיקים אינם חייבים לשלם לעובדים סיעודיים זרים שעות נוספות, כאשר דחה עתירה של קו לעובד בעניין, אף כי המליץ לכנסת להסדיר את הנושא בחקיקה.

12% מהעובדים שהשתתפו בסקר גם לא בוטחו באופן רציף בביטוח רפואי. בכך, לכאורה, הם עוברים על חוק.
העובדים שהשתתפו בסקר שילמו דמי תיווך בשיעור ממוצע של כ-5,400 דולר, פי 7 מסכום דמי התיווך המותר בישראל, העומד על 3,400 שקל. 84% מהעובדים שילמו את דמי התיווך בארץ מוצאם, 2% שילמו אותו לחברות כוח אדם ישראליות, ו-13% שילמו גם כאן וגם כאן.

במקום בונוס: קללות ומכות
כשליש מהעובדים שהשתתפו בסקר סבלו מאלימות מילולית מצד המעסיק או בני משפחתו – צעקות, עלבונות וקללות. אחדים מהם דיווחו כי העלבונות הם חלק מחיי היום יום שלהם.
12% מהעובדים דיווחו כי זכו גם לפגיעות פיזיות מצד המעסיק או בני משפחתו. יצויין כי זאת לא הסיבה שבגללה פנו לקו לעובד, ולכן יש חשש שהנתון החמור הזה מייצג את המציאות או קרוב אליה.
4% מהעובדים הן נשים שדיווחו על פגיעה מינית במהלך עבודתן. בקו לעובד מציינים: “מהניסיון שלנו נראה כי מספר הפגיעות המיניות הוא גרוע אף יותר, כיוון שהסקר נערך בלא פרטיות והעובדות מתביישות לדווח על עבירות מין בפומבי ובפני גברים”.

אנשי אשכולות: טיפול סיעודי, כביסה, בישול וניקיון
יותר ממחצית מהעובדים סיפרו שהן גרים יחד עם בני משפחה נוספים, נוסף על המעסיק. רבים מהעובדים הללו דיווחו כי הם נדרשים לעבוד גם בעבודות ניקיון ומשק בית עבור כל דיירי הבית, בנוסף לעבודת הסיעוד. זאת, לכאורה, בניגוד לתנאי היתר ההעסקה של העובדים, המוגבלים לעבודת סיעוד. 58% מהעובדים מבצעים עבודות ניקיון רק עבור המטופל, 24% מנקים ומבשלים גם לבן/בת זוגו ו-18% מבצעים את עבודות הבית למשפחה של 3 אנשים ומעלה.

27% מהנשאלים התלוננו על המזון שהם מקבלים בבית המטופל. חלקם התלוננו שהמזון אינו מספיק להם וחלקם התלוננו שאסור להם לבשל לעצמם את המזון שהם אוהבים, מסיבות של כשרות.

מקו לעובד נמסר כי “הדיון הציבורי על תנאי ההעסקה שלהם נסוב סביב שאלת השעות הנוספות. כל כך התרגלנו למציאות המעוותת הזאת, שלא נשמעה כמעט ביקורת כלפי עצם ההעסקה של עובד אחד מסביב לשעון ללא פנאי ומנוחה מטילה על העובד עומס בלתי נסבל ופוגעת באנושיותו, כבודו ורווחתו”.

למאמר ב YNET