04-05-2014

 מאת: עמרי פז

 

בחודש פברואר נפגשנו עם עובדים ממושב שדי תרומות אשר ספגו התעמרות מצד מעסיקיהם עקב שביתה אליה יצאו בשל תנאי עבודה ומגורים מחפירים. ביקשנו לשוב ולערוך מעקב לגבי תנאי העובדים במושב זה, ולצד זאת נפגשנו גם עם עובדים ממושב רוויה הסמוך, שמענו על תנאי ההעסקה שלהם וביקרנו במגורי העובדים. המפגש התקיים בנוכחות כשלושים עובדים, בשדה צמוד לכביש הראשי ורחוק מעיניהם של המעסיקים.

העובדים ממושב רוויה סיפרו לנו כי הם משתכרים 140 ש”ח בעבור שמונה שעות עבודה ביום (17.5₪ לשעה) ללא קבלת תוספת על שעות נוספות. חמור מכך, לדברי העובדים המעסיק הוא שמחזיק בכרטיסי העובד שלהם והוא זה אשר ממלא את שעות העבודה בכרטסות השעות. לטענתם המעסיק מנצל מצב זה לשינוי דו”חות שעות עבודתם לנוחיותו.

העובדים מרוויה מקבלים את שכרם לרוב באיחור של כשבועיים ובמזומן. את הכסף הם מעבירים למתווך, אשר אמון על העברת הכספים לחשבונות בתאילנד. הסברנו לעובדים שנוהג זה מנוגד לחוק, המחייב את המעסיק לפתוח חשבונות בנק בישראל עבור העובדים.

העובדים בשני היישובים האחרים מספרים שהם אינם מחזיקים בכרטיסי קופת החולים שלהם, ואלו נמצאים בידי מעסיקיהם. לצד זאת הם גם העידו כי מצב קבוע של העדר מתורגמן אשר יכול לסייע לעובדים משמעותו חוסר אפשרות לקביעת תורים במרפאה המטפלת בכל הישובים באזור ויצירת פחד אצל העובדים, שמא הרופאים לא יבינו אותם ויפגעו בהם במהלך הטיפול הרפואי עקב חוסר ההבנה. כך, העובדים אשר פועלים בעבודות פיזיות קשות, אינם זוכים לנגישות לשירותי הרפואה כלל.

 IMG_7743

התעמרות בעובדים גם לאחר השביתה

בביקור שקיים ארגון קו לעובד בחודש פברואר במושב שדי תרומות הגענו לאזור במטרה לתמוך בעובדים ולשמוע על השביתה שפרצה במושב, וכן לברר בנוגע ליחס המעסיק לעובדים לפני השביתה. למרבה הצער, גם במסגרת הביקור הנוכחי שמענו על המשך ניצול והתעמרות המעסיק בעובדים.

העובדים סיפרו לנו כי זמן קצר לאחר השביתה הגיעה ניידת משטרה למקום, אשר הסתמכה על דברי המעסיק ולקחה בניידת עובד שזוהה כמנהיג השביתה. עזרת השוטרים במקרה המתואר, ובפרט כשהאירוע התרחש ללא נוכחות מתורגמן, אינה חוקית ומעלה שאלות רבות. שלושה עובדים נוספים שהשתתפו בשביתה, הועברו בעזרת המשטרה על ידי המעסיק למעסיקים אחרים באזור – כל יום עובד אחר, להעצמת ההרתעה אצל העובדים האחרים. העברת העובדים למעסיקים אחרים מחייבת רשיון ואישור מטעם משרד ההגירה (כל עובד רשום לפי מעסיק), דבר שכפי הנראה לא נעשה במקרה זה.

 

מגורי העובדים ברוויה אינם עומדים בתנאים הקבועים בחוק (חוק עובדים זרים, התשנ”א – 1991),העובדים גרים במעין צריף גדול העשוי בחלקו מפח, שבתוכו הותקנו החדרים, המטבח, השירותים והמקלחת. כל שלושה עובדים חולקים חדרון קטנטן, עם מקום למיטה עבור כל אחד מהם ולא הרבה מעבר לכך. את המזרונים העובדים קנו או מצאו בעצמם. עקב המחסור בארונות, בגדי העובדים הבגדים נתלים ונזרקים במקומות שונים במרחב המבנה ומחוצה לו. המטבח מלא בריקבון וזבובים, וכן מצב השירותים והמקלחות בכי רע, מלא בחלודה וטינופת. הצריף חם מאוד, בגלל מזג האוויר במקום והחומרים ממנו עשוי הצריף, אולם לדברי העובדים המעסיקים לרב לא הסכימו לספק מאווררים ואלו נאלצו לשלם עליהם מכספם (במושב שדי תרומות, המעסיק התנה את קבלת המאוורים בימי עבודה).

IMG_7610

IMG_7708

העובד לחקלאות והעובדת למשק הבית

בין עשרות העובדים שהשתתפו במפגש בלטה בחריגותה ת’, עובדת שהגיעה לארץ עם בן זוגה לפני כשלוש וחצי שנים. מאחר ות’ הגיעה לישראל טרם החתימה על ההסכם הבילטראלי שנחתם בין ישראל לתאילנד בשנת 2012, אשר הסדיר סוגיות שונות בהבאה והעסקת מהגרי עבודה בענף החקלאות, בעת הגעתה לארץ נאלצה לשלם מעל ל-10,000 דולר דמי תיווך לחברת כוח אדם.

ww

ת’ משתכרת 18 שקלים לשעת עבודה, וזאת לאחר העלאה במשכורת שקיבלה בראש השנה, כאשר לפני כן השתכרה 14 ₪ בלבד לכל שעת עבודה. למרות שמבחינה בירוקרטית ת’ הגיעה למשק החקלאי לעבודה בחקלאות, היא מעידה כי היא מועסקת בביתו של המעסיק ושל אימו כעוזרת בית, כשמונה שעות ביום. לטענתה, בכל כמה שנים אותו מעסיק פונה אל חברת כוח האדם בבקשה לקבל זוג מהגרי עבודה שהגיעו יחד, על מנת שיוכל להעסיק את העובד בחקלאות ואת העובדת במשק הבית. למרות שת’ אינה אמורה לחרוג מעבודות חקלאיות על פי החוק, היא הודיעה לנו כי אינה מעוניינת להתלונן עקב החשש כי יפרידו בינה לבן זוגה.

בדומה לשאר העובדים, גם ת’ מפחדת מבדיקת רופא שאינו מבין את שפתה, ואין באפשרותה להגיע לבית מרקחת הן מבחינת המיקום המבודד והן מאחר ואינה מבינה את השפה. לפיכך, היא סיפרה לנו, היא נאלצת להזמין גלולות למניעת הריון מתיאלנד. ת’ חולקת שני תאי שירותים ומקלחת עם שאר העובדים במקום, ומספרת כי לא פעם חוששת שפרטיותה נפגעת.

 IMG_7616

עמידה על זכויות העובדים

לאור הבעיות חמורות בהעסקת העובדים ובתנאי המגורים המחפירים להם היינו עדים, במעמד המפגש קלטנו תלונה מאת אחד העובדים ממושב רוויה והעברנו אותה למשרד הכלכלה וההגירה. בנוסף לכך, חישבנו פיצויים ותנאים סוציאלים לכמה עובדים שביקשו זאת בכדי שיוכלו לדרוש את התנאים המגיעים להם מן המעסיקים. לצד זאת, הפצרנו בעובדים לעמוד על זכויותיהם ובמיוחד לדרוש לקבל טיפול רפואי ומתורגמנים בעת הצורך כפי שמגיע להם בחוק.

העובדים משדי תורמות סיפרו לנו שהם רוצים לשבות שוב, עקב הלנת שכר מתמשכת, אולם הסברנו להם כי אין בידם ובידינו את הכלים בשלב זה ליצירת שביתה פרודוקטיבית, לפחות עד שתוכשר הקרקע להתאגדות עובדים מסודרת באחד הארגונים המוכרים בישראל. יחד עם זאת, בכוחנו לבקש צווי מניעה לפיטורים, צעד הגנתי בלבד. כיום ארגון קו לעובד והעובדים במקום שוקלים אפשרות של הגשת תביעה בשם מרבית העובדים בשדי תרומות בגין הפרות בוטות של זכויותיהם ותנאי העבודה להם הם זכאים.

הכותב הינו רכז פרויקט איגוד עובדי החקלאות בקו לעובד.