14-04-2011

מאתעוד דר יובל לבנת, חבר הוועד המנהל

 

בשנת 2005, הגישו קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, נעמת, מוקד הסיוע לעובדים זרים ורופאים לזכויות אדם עתירה נגדנוהל עובדת זרה בהריוןאותו קבע משרד הפנים. הנוהל התייחס לעובדות זרות חוקיות אשר נמצאות בחודש השישי ואילך להריונן, והופסקה עבודתן אצל המעסיק הרשום.

הנוהל קבע כי יבוטל רישיון השהייה של העובדות בתוך 90 יום לאחר מועד הלידה, כשבמהלך תקופה זו יהא עליהן לצאת מישראל עם הילד, ומאוחר יותר הן תוכלנה לשוב לישראל ללא הילד.ביום 13.4.2011, כשש שנים לאחר הגשת העתירה, במעמד מיוחד של 15 שופטים, בפסק דין אחרון שניתן לפני פרישתה, קבעה נחרצות השופטת איילה פרוקציה כי הנוהל בטל. על פי השופטת פרוקציה, הנוהל אינו סביר והוא כרוך בפגיעה עמוקה בזכויותיה החוקיות של העובדת הזרה. “הוא פוגע בזכויותיה להורות ומשפחה וכן בציפיותיה הכלכליות. הוא אינו מתיישב גם עם התפיסה של משפט העבודה הישראלי באשר להגנה על זכויות עובדת בהריון ולאחר הלידה, ועם האיסור להפלות עובדת בשל הריון, לידה והורות במסגרת הזכות לשוויון בתעסוקה“, נכתב בפסיקת בית המשפט. בנוסף, קבעה השופטת פרוקציה כי הנוהל הקיים עומד בניגוד לתפיסת ההגנה על מהגרי עבודה באמנות הבינלאומיות.

 

בארגונים העותרים, בירכו על פסיקת בגץ אך הוסיפו כילצערנו, משרד הפנים פוגע שוב ושוב בזכויותיהן הבסיסיות ביותר של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד, אשר נמנות על אחת הקבוצות המוחלשות ביותר בישראל. שוב ושוב אנחנו נאלצים לפנות לבתי המשפט על מנת שיחייב את רשויות המדינה לפעול כחוק וייחלצו להגן על זכויותיהן של מהגרות העבודה בתחום הסיעוד“.

 

לדברי עוד דר יובל לבנת, חבר הוועד המנהל שלקו לעובד“, אשר הגיש את העתירה בשם הארגונים, “צריך לזכור כי מדינת ישראל היא זו שבחרה להביא לישראל מהגרות לעבודה בתחום הסיעוד. בשום מדינה מערבית בעולם לא נאסר על מהגרות עבודה להרות, ולא מפקיעים את מעמדן בגין לידה. הפקעת ההיתר לעבוד בגין לידה מהווה פגיעה בזכויות נשים ככלל, ומהגרות עבודה בפרט


זו הפעם השלישית בה מתקבלת עתירה שלקו לעובדעל ידי בגץ. לפסיקה זו קדמו בגץ הכבילה משנת 2005, בה קבע בגץ כי הסדר הכבילה, הכובל את מהגרי העבודה למעסיקיהם הוא אינו חוקתי בעליל וכי הואבבחינת עבדות מודרנית“. בשנת 2007, פסק בגץ, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, כי על פי כללי ברירת הדין, על העסקת העובדים הפלסטינים על ידי המועצה המקומית גבעת זאב, וחברות ישראליות פרטיות בתחומי המועצות המקומיות והאזוריות באזור יהודה והשומרון, חל דין העבודה הישראלי, בנסיבות העסקתם במקרים שנדונו בעתירה. על פי פסק הדין, אם לא נקבעו בחוזה העבודה בין העובד הפלסטיני למעבידו הישראלי הוראות ספציפיות שמחילות דין אחר, אזי הדין החל על העסקת עובדים אלה, הינו משפט העבודה הישראלי. כתוצאה מפסיקה זו, זכאים עובדים פלסטינים לזכויות נוספות מתחום משפט העבודה המגן, שלא היו זכאים להן לפניכן.