23-05-2016

קו לעובד, נייר עמדה – מאי 2016

קידום מודל הקצאת מכסה כללית של היתרי העסקה לעובדי בניין פלסטינים

בישיבתה ביום 8 במארס 2016 קיבלה הממשלה החלטה (מספר 1236) בדבר “חיזוק שיתוף הפעולה הכלכלי באמצעות תעסוקת עובדים פלסטינים בישראל”. בהחלטתה אישרה המדינה להגדיל את מכסת עובדי הבניין הפלסטינים המורשים לעבוד בישראל, ולבחון אפשרות של שינוי בשיטת ההעסקה של עובדים פלסטינים בישראל. 

לשם כך הורתה הממשלה על הקמת צוות בין משרדי “לשיפור רגולציה ושינוי הקצאת העובדים”, בראשות הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ובהשתתפות ראש מטה הדיור והמנהלים הכלליים של משרד הבינוי והשיכון, משרד הכלכלה והתעשייה, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים, רשות האוכלוסין ונציג בנק ישראל, “לצורך הסדרת המדיניות בנושא תעסוקת עובדים פלסטינים”, כלשון ההחלטה.  

עמותת “קו לעובד” בירכה על החלטת הממשלה בנייר עמדה המתאר את כשלי שיטת ההעסקה הנהוגה כיום, ומציע לראות בהחלטה 1236 הזדמנות לקדם היבטים שונים שנלווים להעסקת העובדים, במטרה להבטיח להם תנאי עבודה הוגנים ובטוחים. 

עם הקמת הוועדה הבין-משרדית ופרסום קול קורא מטעמה לציבור להביא בפניה עמדות ודעות ביחס להקצאות עובדים פלסטינים בענף הבניין, ביקשנו להביא את עמדתנו בפני הוועדה. לדיון שהתקיים ביום ראשון, 15 במאי 2016, במכון ון ליר בירושלים, הוזמנה חנה זהר, מחברת נייר העמדה. 

המלצתנו העיקרית, לאפשר הקצאה של מכסת היתרים כללית להעסקת עובדים פלסטינים בענף הבניין, עוררה עניין, ושאלות רבות הופנו אל חנה זהר, בעיקר לגבי אופן יישום המלצתנו למכסת היתרים כללית. בעקבות הדיון ניסחנו את הצעתנו ביתר פירוט תוך התייחסות מיוחדת לשאלת היישום. 

ההקצאה הנהוגה כיום לעומת הקצאת מכסת היתרים כללית:  

במצב הנוכחי הממשלה מקצה מכסות מרביות של היתרי העסקה עבור עובדים פלסטינים לענפי התעסוקה השונים, והמעסיקים מגישים למדור התשלומים בקשות להקצאה אישית של היתרי העסקה. המכסה לקבלני בניין נקבעת לפי היקפי הבנייה. לאחר שנקבע מספר ההיתרים, הקבלן מגיש בקשה להעסקת עובדים, ומציין את  הפרטים האישיים של כל עובד אותו הוא מבקש להעסיק. מדור התשלומים שולח למינהל האזרחי את רשימות העובדים, והמינהל מנפיק לפלסטינים המעוניינים לעבוד בישראל כרטיס מגנטי. הכרטיס מונפק לאחר בדיקה ביטחונית ופלילית של העובד, ולפי קריטריונים של גיל ומעמד משפחתי. רישיונות העבודה שבהם מצויינים פרטי המעסיק וענף התעסוקה נמסרים לידי העובדים שאמורים לעבוד רק אצל אותו קבלן-מעסיק. מן הקבלנים מצופה כי יעסיקו את העובדים שעבורם הם קיבלו את ההיתר, אך במקרים רבים זה לא קורה. לא פעם קבלנים שמעוניינים לשמור בידיהם את ההיתרים גם לאחר שפרויקט הבנייה הסתיים, מעבירים את ההיתרים לקבלנים אחרים תמורת תשלום, ואלה מגלגלים את התשלום לעובדים, או לקבלני כוח אדם. כך נוצר ספסור בהיתרי העסקה בבניין. בפועל, עובדים רבים משלמים עבור ההיתר שקיבלו בין 1500 ל-2500 ₪ לחודש ועובדים כקבלנים עצמאיים במקומות שונים. מדובר בתופעה רחבה למדיי. צריך להבין, כשעובד נותר עם הכנסה זעומה לאחר ששילם עבור ההיתר, מתחזק הפיתוי לעבוד כקבלן עצמאי המשתכר היטב.  

שיטה זו למתן היתרים עלולה לעודד מעשי שחיתות, ואמנם מספר פרשיות שוחד בתחום זה פורסמו בתקשורת בעקבות כתבי אישום ומשפטים שהסתיימו בהרשעות. גם בדו”ח מבקר המדינה (2014) על “העסקת עובדים פלסטינים בענף הבניין בישראל” ספג מדור התשלומים ביקורת חריפה על כשלים בהתנהלותו בהקצאת ההיתרים. 

הצעת “קו לעובד” מבקשת לייתר את הקצאת ההיתרים לקבלנים השונים באופן פרטני על ידי מעבר לשיטת הקצאה ענפית כללית. מסך המכסה הענפית הכללית יוכל כל קבלן בענף הבניין והשיפוצים, הרשום בפנקס הקבלנים, להעסיק עובדים פלסטינים שבידם רישיון עבודה בבניין, ללא הגבלה מספרית. לדעתנו שיטה זו טובה לאין ערוך מזו המקובלת כיום, והיא עשויה למנוע הפרות חוק וכשלי התנהלות. 

דרכים ליישום ההצעה:

עובדים המעוניינים לעבוד בבניין ובידיהם כרטיס מגנטי שהונפק על ידי המינהל האזרחי, יקבלו רישיון עבודה ללא שיוך למעסיק מסויים. אנחנו מציעים לאפשר גם לגורם נוסף כגון, לשכות התעסוקה בשטחים, להעניק רישיונות עבודה. על השאלה, ‘איך נוכל לדעת שהעובדים לא יידרשו לשלם יותר מן התשלומים שייקבעו’, תשובתנו היא, כי השיטה הנהוגה כבר הוכיחה את כשליה. בשיטה המוצעת על ידינו האפשרות לקבלת רישיונות עבודה מגורם נוסף על המינהל האזרחי עשויה להקשות על גביית כספים בלתי חוקית ולהפחית, אם לא לבער, תופעות של שחיתות. 

  • כיצד יאתרו העובדים והקבלנים אלה את אלה? 

קבלנים יוכלו לפרסם את שמותיהם באינטרנט, או לשלוח את פרטיהם ללשכות התעסוקה בשטחים. כמו כן, אפשר  לקיים ירידי תעסוקה, וכפי שנהוג כיום עובד יקבל אישור זמני לאיתור מעסיק.

  • איך יתנהל הפיקוח?

הפיקוח על העובדים מתחיל כבר בבדיקות המקדמיות לקבלת ההיתר, ונמשך במעברים שבהם נרשמים העובדים בשעות הבוקר, בעת יציאתם לעבודה. על השאלה, איך ניתן למנוע זליגה אפשרית של עובדים למעסיקים שאינם רשומים או לענף אחר, ניתן לענות מתוך הניסיון המצטבר של מדינות אחרות. באנגליה למשל, כאשר מהגר עבודה המועסק באישור ענפי עוזב מעסיק אחד ומוצא מעסיק אחר, עליו להתייצב עם המעסיק החדש בתחנת המשטרה המקומית שבה הם עוברים בדיקה ורישום.  

דרך נוספת, אם כי מסורבלת יותר, היא חובת דיווח על קבלנים שיעסיקו עובדים פלסטינים לאחד מן הגופים הבאים: משרד הכלכלה, רשם הקבלנים במשרד השיכון, ומינהל האוכלוסין במשרד הפנים. על המינהל האזרחי תוטל האחריות להצלבת המידע. 

  • שכר, פנסיה והיטל השוואה: 

שכר העובדים ייקבע בהתאם לחוק וההסכמים הקיבוציים כמקובל ביחס לעובדים ישראלים. העובדים הפלסטינים יהיו רשאים לבחור את קופת הפנסיה, או את הביטוח הפנסיוני המועדפים  עליהם. 

התשלומים המושתים על מעסיקים ומועברים למוסד לביטוח לאומי יהיו בשיעור זהה לזה שמעסיקים ועובדים ישראלים משלמים. מן התשלומים האלה יעביר המוסד הביטוח הלאומי את התשלום להיטל ההשוואה. העובדים ימשיכו לקבל את אותן הזכויות הסוציאליות שהם מקבלים כיום.

יש לחייב את המעסיקים להעביר את שכר העובדים במלואו לחשבונות הבנק שלהם, ולמסור לידיהם תלושי שכר וכרטיסי עבודה. הקפדה על תשלום שכר ורישום שעות עבודה תסייע למעקב ולאכיפת חוק. 

הערות לחלופה שהוצעה להעסקה באמצעות תאגידי כוח אדם:

יוקר הדיור בישראל נובע מעלויות שונות המתוספות לבנייה. שימוש בתאגידי כוח אדם ייקר עוד את שעת העבודה ויוריד את שכר העובדים, ולמעשה יתמרץ אותם למצוא עבודות נוספות או אחרות להשלמת הכנסה. כך מלמד הניסיון ממודל ההעסקה הקבלני של מהגרי העבודה; העלות לשעה של הקבלן אליו שובץ העובד עלתה באופן משמעותי מאז נכנסו התאגידים לתמונה. מבחינת העובדים, ניסיון “קו לעובד” עם תאגידי הבנייה אינו טוב, בלשון המעטה. בעמותה הצטברו תלונות רבות של מהגרי עבודה המועסקים בתאגידים על דיווחים כוזבים בתלושי השכר, על קיזוז אוטומטי של שכר חודש לאחר שהעובד מחליף מעסיק (גם אם עבד זמן קצר), ועל אי תשלום גמול על עבודה בשעות נוספות. 

לסיכום: הקצאת היתרים ענפית עשויה לשפר את אופן ההעסקה, הן מבחינת העובדים והן מבחינת הקבלנים, ולהפחית את ההליכים הביורוקרטיים המסורבלים והמעיקים שאף הם גורמים לייקור עלויות הבנייה.

כתיבה

חנה זוהר, מייסדת קו לעובד

חדווה ישכר, צוות תחום עובדים פלסטינים