05-03-2012

מאת: נועה קאופמן, רכזת תחום פליטים


לפני כחודשיים פירסמה חדווה ישכר – מתנדבת מסורה בעמותה את חוויותיה מליווי פיטים מאריתריאה אשר עבדו בבניין ולא קיבלו את שכרם. בשבוע האחרון אירעו התפתחויות משמעותיות בזכות התערבות שלנו.
לאחר ביקורה של חדוה, נשלחו מכתבים לכל החברות המוכרות שאת שמם מצאנו באתרים בהם עבדו הפליטים. בתחילה קיבלנו תשובות שליליות בלבד, המתנערות מאחריות או מהכרות עם קבלן בשם ג’קי.

אולם ביום שלישי האחרון, בעת שעות קבלת הקהל במשרד, הופיע במשרדינו אדם אשר הציג עצמו בשם יצחק ביטון, אשר לדבריו נאמר לו שקיימות תלונות נגדו בעמותה והיה רוצה לטפל בהן.

עד מהרה התברר לנו כי זהו ג’קי המדובר. לדבריו הוא קבלן חסר כל, אשר עובד עם חברות שונות ומעסיק עובדים רבים. הוא מעיד על עצמו כי הוא “חאפר”, ולמעשה פושט רגל. שאלנו את ג’קי כיצד הגיע אלינו, והוא ענה כי אחת החברות עימן עבד קיבלו את מכתבה של חדוה, יידעו אותו על תלונתנו ועצרו את התשלומים אליו עד שיטופל העניין.

הזמנו את ג’קי לשוב יום למחרת, וכן את העובדים כולם. המפגש היה טעון כמובן, ג’קי התחמק ואמר כי לא שילם על חודש עבודה אחד בלבד, במהלכו גרמו העובדים נזק רב. העובדים טענו כי הוא חייב להם שכר עבור שני חודשי עבודה לפחות. מכיוון שמדובר באדם שיש נגדו הליכים רבים, ואף אם תביעה נגדו בבית הדין לעבודה תתקבל, עדיין לא יהיה ניתן לקבל ממנו את הסכום הנתבע, הוסכם כי ג’קי יתחיל לשלם לעובדים מדי חודש, ואנו נמשיך לברר מולו את גודל הסכום אותו חייב.

סיפור זה מדגים את כוחה של אכיפה אזרחית. במציאות בה קיימים מעט מדי פקחים מטעם משרד העבודה האמונים על אכיפת החוק – וברי שאינם יוצאים לשטח לאתר מעסיקים אשר העובדים מכירים אותם בשמם הפרטי בלבד – לעיתים רבות מי שעבדו שעות רבות בעבודת כפיים, מאבדים את כל שכר עבודתם בשל שוק העבודה הפרוץ, ולעיתים אף מגיעים לפת לחם.