18-01-2012

מאת: חנה זהר

הפסקה בעבודה זו לא מתנה. היא הכרחית לתפקוד העובדים ועליה להיות כלולה בשעות העבודה.
אנו רוצים לצאת נגד תופעה מכוערת שמתפשטת בשוק העבודה – מעסיקים מורידים שכר עבור זמן הפסקה לעובדיהם.
סעיף ארכאי בחוק הגנת השכר מתיר למעסיקים לקזז חצי שעה מזמן העובד אם ההפסקה היא רצופה במשך חצי שעה והעובדים יכולים לצאת ממקום העבודה. רק בשנים האחרונות למדו מעסיקים החלו להפעיל את הסעיף והם מקזזים חצי שעה באופן אוטמטי בעיקר לעובדים שעתיים. הגיע הזמן לשנות את החוק ולקבוע כי הפסקה תינתן לכל עובד. הפסקה על חשבון זמן העובד – רק כשהיא חורגת מחצי שעה.
הנה לשון החוק:
סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951, קובע כי –
1. ביום עבודה של 6 שעות ומעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות. ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של 1/2 שעה לפחות. ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של 1/2 שעה לפחות.
2. בעת הפסקה הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש ע”י מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה כזה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.
ההיתרים לסטייה מסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה

הפסקות בעבודה שאינה עבודת כפיים – עובד שאינו מועסק בעבודות כפיים מותר להעסיקו:
1. בכל יום מימי השבוע – 8 שעות ללא הפסקה (או 9 שעות במקרה שהעובד מועסק במקום שעובדים בו 5 ימים בשבוע).
2. ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג – 7 שעות ללא הפסקה.

היתר כללי להפסקה שלא תעלה על מחצית השעה
במפעלים בהם נעשית העבודה בשלוש משמרות, תהיה ההפסקה בעבודה למנוחה ולסעודה לא יותר מחצי שעה ובלבד שההפסקה תהיה רצופה.