21-12-2011

מאת: אלכס ענבר

 

אלכס ענבר, מתנדב ותיק בעמותה מתאר כיצד תופעת עובדי הקבלן פוגעת ביחסי העבודה, בשכר הממוצע במשק ובמחויבות לארגון

בימים שלפני פרוץ מגיפת ההעסקה באמצעות חברות קבלן וכוח אדם,

הייתה גם משמעות אנושית למושג יחסי עבודה: יחסים = הקשר בין העובד למעביד, בין העובד למקום העבודה. מכלול היחסים שבין המעביד לעובד, כלכליים כאנושיים,יצרו קשר ואף התייחסות.

 

האם נותרה כיום, אצל משלם העבודה או מקבל העבודה אותה התייחסות אל מי שעובד באמצעות קבלן? כנראה שלא. זוהי אחת הבעיות הקשות של השיטה הזו. ההתיחסות של מקבל העבודה היא לשירות שהוא מקבל ולא לעובד/ת – לאדם שמנקה/ שומר.

נוסף על   הרעות האחרות,  היבט כואב ,שלא הובלט דיו, באופן העסקה זה  הוא התכנסות השכר הממוצע לכיוון שכר המינימום.

במערכת יחסי עבודה, המעסיק, בין אם הינו בעל תפישה חברתית ובין אם רק התועלת נגד עיניו, בוחן את העובד, יעילותו ותרומתו לארגון.  לכן משקיעים הארגונים בקידום עובדים ואף ברווחתם. הגדלת ההשקעה בעובדים תורמת להעלאת רמת מקצועיותם וממילא לפריון ולתפוקה גבוהים יותר.מטבע הדברים נוצרים גם קשרים אישיים, ההופכים את כלל החברים בארגון לגוף מלוכד, ומגבירים את הזדהות העובד עם מקום העבודה, אף יוצרת זכות קניין מסוימת של העובד בארגון.

 

כל זה נעלם כאשר “נולדה” שיטת ההעסקה באמצעות קבלנים ונותני שירותים. מקורה של השיטה היה בבניית מאגר של עובדים לעבודות זמניות, לפרויקטים זמניים, או להחלפה זמנית של עובדים שיוצאים מהארגון לתקופה קצרה. בשיטה זו, הופכים העובדים לשקופים. יש השקעה בקרקע, בציוד, במלאי, ובאמצעי יצור שהם מכונות, ובמפעיליהם.

 

בשיטת ההעסקה דרך קבלן חשובה למעסיק בפועל רק התפוקה. אין הוא שוכר את העובד, ואינו יודע דבר עליו, על משפחתו ועל כישוריו. המעסיק אדיש למי שמבצע את העבודה, ובלבד שהעבודה תיעשה, בין אם ע”י עובד א’ או עובד ב’ וכו’.

מכאן שאין המעסיק בפועל רואה שום יתרון בטיפוח העובד, ברווחתו ובקידומו. ואילו המעסיק הקבלן, (גם כאשר הוא עומד בדרישות החוק) נותן לעובד רק  את התנאים שמחייב אותו החוק, וכל עלות נוספת תנגוס ללא צורך ברווח הנקי שלו. (ואיני מזכיר את השיטות לפיהן מצליח הקבלן לגרום לעובד להפסיק לעבוד לפני שיצבור זכויות כמו הבראה פיצויים וכו’ – הנכללות בחישוב העלות במכרז שמשלם מזמין השירות  לקבלן.)

 

 

יתרה מכך: למקבל העבודה אין שום סיבה לשלם יותר עבור העבודה. מבחינתו, ככל שישלם פחות  עבור כוח העבודה כן יגדל הרווח,  וגם אם ישלם לקבלן הרבה יותר, הוא

יעשיר בכך רק את קופת הקבלן, ודבר לא יגיע לעובד.

 

כך נעלמה המוטיבציה לשלם יותר עבור העבודה ולקבל תפוקה גבוהה יותר, נאמנות ומחויבות לארגון.

 

כך נעלמו יחסי האנוש בין נותן העבודה ומקבל העבודה.

 

כך הידרדרו תנאי המועסקים באמצעות הקבלן למינימום החוקי, במקרה הטוב, ללא שכר הוגן וללא אופק תעשייתי.

 

כך הפך שכר המינימום לשכר הממוצע.

 

כך נוצרה שכבה של עובדים מוחלשים חסרי אופק תעסוקתי המשמשים מאגר של “חלקי חילוף” אנושיים, לקבלני כח- אדם ושירותים למיניהם.

כולי תקווה כי חוק “הגברת האכיפה” שעבר השבוע יאפשרו יחסי עבודה תקינים והוגנים יותר.