13-08-2018

צהריים טובים לג’אנפן (Janpen Sae-Jaw), עובדת תאילנדית המאושפזת בסורוקה ומחלימה לאיטה מהפציעה הקשה מיום חמישי – רסיסים חדרו לבטנה והוצאו בניתוח מורכב. ג’אנפן עבדה בבית האריזה במושב תלמי אליהו, ועדיין לא יודעת אם תוכל לשוב לעבודה. חבריה מבקרים אותה ומתעניינים בשלומה, מדברים על החרדות ועל המציאות הקשה אליה נקלעו.

הם מתגוררים במשק החקלאי, בתוך קונטיינרים עלובים ונחבאים מהעין, רחוק מתשומת הלב הציבורית. הביאו אותם לכאן כי ישראלים אינם נמשכים לעבודה פיזית קשה וממושכת מתחת לשמש הקופחת, ומתייחסים אליהם כאל כוח עבודה זול. רובוטים מלוכסני עיניים.

כאשר פציעתה של ג’אנפן סוקרה בטלוויזיה, צפה בו רוגל אלפר מה”הארץ” והתחלחל. את רישומיו מהסיקור תיאר באופן הבא:
“קוראים לה “עובדת אחת מתאילנד” או “אזרחית תאילנדית”. בלי שם. בלי פנים. בלי נראטיב. אין לה סיפור: איך שמעה בום, איך נפצעה, מה היא זוכרת, איך מרגישה. אין לה היסטוריה. למה הגיעה לעבוד בישראל, כה רחוק מהבית? אין לה חברים, עמיתים או קרובים שדואגים לה. אין מנתח שמתראיין ומספר מה הפרוגנוזה שלה (האם תסבול מנכות קשה?). תושבת ישראל שנפצעה הכי קשה בסבב הלחימה הנוכחי, נכון לשעת כתיבת שורות אלה, לא מקבלת איחולי החלמה מאיש. לא נשמעים כלפיה גילויי אמפתיה, צער, שותפות גורל”.
מאמרו מסתיים במילים הבאות: “נכריה זו, שאילוצים כלכליים הביאוה להגר למדינה רחוקה וזרה כדי לקושש פרנסה בעבודת כפיים מפרכת בחום כבד, דומה לכל יתר הגויות, ואינה זכאית במדינת הלאום של העם היהודי אפילו לשם. ראש עיריית שדרות מתראיין, ולא שולח לה איחולי החלמה, היא לא משלו. ראש עיריית באר שבע מכריז, “לבנו עם האחיות והאחים שלנו בעוטף עזה”. היא איננה מאחיותיו. איחוליו שמורים לקבוצת הכדורגל של הפועל באר שבע לקראת המשחק בערב. זה מביש, עצוב, לא אנושי. סוג של ברבריות. אני משוכנע שכלבה פצועה של משפחה יהודית מהעוטף היתה מקבלת יחס חם יותר בתקשורת”

השעות נקפו, מצבה של ג’אנפן התייצב והשתפר, והנצו פה ושם גילויי התעניינות באשר למצבה וגורלה. ג’וש בריינר מ”הארץ” פרסם את שמה וראיין את חבריה, וראובן ריבלין, נשיא המדינה, הפתיע לטובה וצייץ את איחוליו להחלמתה. גם השגרירות הביעה עניין.

29,000 איש ואישה מתאילנד נמצאים כאן ומצילים מדי יום את החקלאות הישראלית. מגיע להם שנראה אותם, שנשאל לשלומם, שנדאג לתנאי המגורים שלהם. מגיע להם שנשלם להם עבור עבודתם את מה שמגיע להם, ונגן עליהם מפני טילים.
מגיע להם שנבחין בהם ושיהיה לנו אכפת.

לכתבת הארץ.