04-04-2007

מאת: רותי סיני, הארץ

לפני שלושה חודשים התקבלה ב”קו לעובד” שיחה דחופה מעובד זר שסיפר על חבר שלו, תאילנדי בשם ג’יצם נאו, שנלקח בכוח לשדה התעופה בידי אנשים שהתחזו לשוטרים. המטלפן ידע שהם לא שוטרים משום שהמעסיקה שלו במושב חיבת ציון כבר שכרה את שירותיהם בעבר כדי להוציא מישראל עובדים שאותם לא רצתה. “קו לעובד” הזעיק את משטרת ההגירה, שמצאה את העובד בתור לבידוק בנתב”ג ועצרה את ה”שוטרים” שהשגיחו מהצד כדי לוודא שהעובד עולה לטיסה.

בספטמבר 2006 הגיעה ל”קו לעובד” פנייה ממסעדן ישראלי דובר תאילנדית על כך שעובד חקלאות תאילנדי, יואנגסוק ינגמאני, מוחזק בנמל התעופה אחרי שהובא לשם על ידי המעסיק שלו בניגוד לרצונו. העובד סיפר שהמעסיק הורה לו לארוז מקצת מחפציו ולנסוע אתו להסדיר בעיה בדרכון שלו. אבל במקום להגיע למשטרה או לשגרירות תאילנד להסדיר את ה”בעיה”, הביא אותו המעסיק לשדה התעופה, לקח אותו לדוכן חברת התעופה, נתן לו כרטיס טיסה, חיכה עד שנרשם לטיסה ועזב. העובד הפגין תושייה, לא עלה לטיסה, נעצר במקום ובעקבות עתירה שהגישה “קו לעובד” הועבר למעסיק אחר.

הסיפורים הללו ורבים אחרים על עובדים זרים שנגררו לשדה התעופה על ידי מעסיקיהם או חברות כוח אדם והוכרחו לעלות לטיסות – לעתים בלא שקיבלו את כל שכרם, בלא שסיימו את תקופת האשרה החוקית שלהם או אחרי שחלו – מובאים בעתירה לבג”ץ שהוגשה ערב החג על ידי “קו לעובד”.

בחלק מהמקרים קיבלו העובדים הודעה על כרטיס טיסה שנרכש בעבורם רק ביום הטיסה כדי שלא יהיה להם זמן לברוח או להתנגד. במקרים אחרים הם נלקחו לשדה התעופה במרמה. מרבית המקרים לא סוכלו. רק מעטים, בעלי תושייה, הצליחו להתנגד. ל”קו לעובד” הגיעו בשנים האחרונות מאות תלונות ואחדות מהן הבשילו לכתבי אישום חמורים נגד מעסיקים.

העתירה שאותה הגיש עורך הדין דורי ספיבק מהתוכנית לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב דורשת מממשלת ישראל לבטל את האחריות שמוטלת על מעסיקים להוצאת עובדיהם מישראל ואת התנאי לקבלת היתר להעסקת עובד זר בהוצאת עובד קודם מישראל. כיום מעסיקים מוחתמים על התחייבות שלפיה לא רק שהם חייבים לדאוג להוצאת העובדים אלא גם לדווח למשרד הפנים על “נטישת עובד זר (…) המעסיק לא יזוכה כל עוד הנוטש נמצא בארץ”.

חובות אלה, לצד תמריצים כלכליים רבים שבהבאת עובדים חדשים מחו”ל, יוצרים מצב שבו כדאי למעסיקים להכריח עובדים לעזוב את ישראל עוד בטרם פגה האשרה שלהם ובכך למנוע מהם לא רק את האפשרות להחזיר את סכומי העתק שלוו כדי לשלם דמי תיווך ולבוא לישראל אלא גם להתפרנס ולכלכל את משפחותיהם.

ב”קו לעובד” רואים בעתירה המשך ישיר לעתירה שהגישו לפני חמש שנים נגד הכבילה – אותו הסדר שלפיו עובד זר מחזיק במעמד חוקי רק כל עוד הוא עובד אצל המעסיק שעל שמו הובא לישראל או שעל שמו הוא רשום. בג”ץ פסק בשנה שעברה שכבילת עובד למעסיק אינה חוקתית וכינה אותה עבדות מודרנית. לפיכך סבורים ב”קו לעובד” שגם הסדר שכובל עובד למעסיק לצורך הוצאתו מישראל אינו חוקתי.

מעסיקים משתמשים בגירוש עובדים לא רק כדי ל”הזדכות” ולקבל עובדים חדשים. השיטה טובה גם כדי להימנע מלשלם כסף שחייבים לעובדים, לשלם שכר נמוך יותר לעובדים חדשים שבאים מחו”ל ולא מודעים לזכויותיהם, ליהנות מהטבות או כסף שנותנות חלק מחברות כוח האדם מכספי התיווך שנגבים באופן לא חוקי מהעובדים.

כך, למשל, במקרה של פיסאמאי סואנגסירי, אזרחית תאילנד, שמצאה עצמה בנתב”ג אחרי שדרשה מהמעסיק שלה כסף שהיה חייב לה. החקלאי הבטיח שישלם לה בשדה התעופה, אבל שם נתן לה רק חלק מהסכום והורה לה לעלות לטיסה. העובדת פנתה לאיש צוות האוויר של חברת אל על שמנע את הוצאתה הכפויה מישראל.

האיום התמידי מפני הוצאה כפויה מישראל גורם לעובדים להשלים עם תנאי העסקה גרועים ולהימנע מתלונות גם בעת ביקורים של מפקחי התמ”ת, כותב ספיבק בעתירה. פן מכוער במיוחד של התופעה מתגלה כאשר עובדים לוקים במחלה וחברות ביטוח רוכשות בעבורם כרטיסי טיסה לארצם. המעסיק, לא אחת בעידוד המבטחים, לא מיידעים את העובד החולה שהוא זכאי לחופשת מחלה ולטיפול רפואי ותחת זאת למעשה מגרש אותו.

המדינה טענה בעבר שיהיה זה נטל תקציבי כבד מדי לדרוש ממנה לדאוג לכך שעובדים ייצאו מישראל בתום תקופת עבודתם. ספיבק סבור, לעומת זאת, שאם עובד לא יוצא מישראל כשפגה האשרה שלו רק המדינה מוסמכת להתערב ואינה יכולה להעביר סמכות שלטונית כה מובהקת שמשמעותה גירוש לידיים פרטיות של מעסיקים. אבל עוד לפני כן יש להטיל את האחריות על גורם נוסף, הוא אומר. “העושים במלאכה עדיין לא הבינו את הרעיון הכל כך פשוט שעובדים זרים הם בני אדם ככל בני האדם, לא חפצים ולא עבדים, ולכן אפשר שהם עצמם יהיו אחראים ליציאתם מישראל”, אומר ספיבק.

מגורשים בכפייה

1 לפי החוק, מעסיקים אחראים להוצאת עובדיהם הזרים מישראל

2 התנאי לקבלת היתר להעסקת עובד זר הינו הוצאת עובד אחר מישראל במקומו

3 תמריץ כלכלי בהבאת עובדים חדשים מחו”ל גורם לכך שכדאי למעסיקים להכריח עובדים ותיקים לעזוב