25-02-2014

 הגענו למושב שדי תרומות בעקבות שביתה ספונטנית של עובדי החקלאות שהתרחשה במקום ב-11 לפברואר. העובדים שבתו במחאה על שאינם מקבלים משכורות כבר שלושה חודשים ועל תנאי המגורים המחפירים הניתנים להם במקום. הגענו כדי לתמוך, לשמוע ולתעד כיצד חיים העובדים.

1625689_624153977652358_1194430285_n

רקע:

במקום מועסקים 27 עובדי חקלאות, מתוכם 12 מהגרי עבודה מתיאלנד, 13 סטודנטים נפאלים לחקלאות ושני מהגרי עבודה מווייטנאם. בין העובדים, חיות שלוש נשים שעובדות גם הן בחקלאות. במקום מגדלים עשבי תיבול אשר אותם מייצאים בעיקר לאירופה, למדינות כגון הולנד ובלגיה.

תנאי העסקה:

העובדים מועסקים בין שישה לשבעה ימים בשבוע. העובדים התאילנדים עוסקים בגידול עשבי התיבול והסטודנטים הנפאלים בבניית חממות. העובדים מרוויחים 144 ש”ח ליום עבודה של שמונה שעות ועוד 18 שקלים לכל שעה נוספת. הסטודנטים מרוויחים 23.12 ש”ח לכל שעת עבודה ביום, בין אם שעה רגילה או שעה נוספת.

העובדים והסטודנטים אינם מקבלים תשלום מיוחד על עבודתם בשבת. משכורות העובדים משולמות במתכונת “שוטף+60”. כלומר, הם אינם מקבלים את משכורתם כל חודש באופן סדיר, אלא קיים פער של חודשיים בתשלומים. כאשר שאלנו אותם מדוע הדבר, הם סיפרו שהמעסיק הודיע להם שהוא משלם את משכורותיהם לפי זמני התשלומים שהוא מקבל על היבול.

העובדים מעולם לא קיבלו תלושי משכורת ומשכורתם משולמת כולה במזומן. כמו כן, מעולם לא נפתח עבורם חשבון בנק בישראל ואיש לא יידע אותם על שעומדת להם אפשרות כזו.  את משכורתם מעבירים העובדים לתאילנד דרך סוכנת פרטית שמסתובבת בין המושבים ומעבירה כספים עבור העובדים. משכורת הסטודנטים משולמת להם דרך מוסד הלימודים בו הם לומדים חקלאות. העובדים והסטודנטים מעולם לא קיבלו ימי חופשה בתשלום וכן מעולם לא שולמו להם ימי חג כחוק.

 DSC_0619

העובדים משתמשים בעבודתם בחומרי הדברה באופן תדיר. הם דיווחו כי קיימות שתי מסיכות מיגון לכל 27 העובדים והם נדרשים לעבוד עם מסיכות אלו “במשמרות”, כך שרב העובדים מרססים ללא מיגון. עוד סיפרו העובדים כי הפילטרים במסיכות לא הוחלפו מיום הגעתם למקום העבודה כנדרש.

Anuchit , מהגר עבודה מתאילנד, סבל ממחלה בעיניים שנגרמה לטענתו לאחר שימוש בחומרי הדברה ללא מיגון ראוי. הוא הופנה לבית החולים בעפולה לשם הגיע בכוחות עצמו במונית. המעסיק, מספר אנוצ’יט, לא לקח אותו לבית החולים, לא בא לבקר אותו ולא שילם לו על ימי האשפוז. העובדים מספרים שממקרה זה הסיקו שאל להם להיות חולים ויתרה מזאת, אל להם להכריז שהם חולים כי אז לא יוכלו לעבוד ולא יוכלו לקבל משכורת כרגיל שכן המעסיק אינו משלם להם עבור ימי מחלה.

תנאי מגורים:

תנאי המגורים במקום משתנים בהתאם למוצא העובדים. מהגרי העבודה מתאילנד לנים בקרוואנים המחולקים על ידי לוחות קרטון לשלושה חדרים קטנים. בכל חדר ישנים שלושה עד ארבעה עובדים. בקראוונים יש מעט חלונות והעובדים משתמשים בארונות מדפים שמצאו כמקומות אחסון, אולם אין מספיק מדפים לכל העובדים. הסטודנטים הנפאלים מתגוררים כולם יחד במכולת ברזל, מיטה לצד מיטה, ללא מקומות איחסון, ללא חלונות וללא פרטיות. את המזרונים שעליהם ישנים העובדים אספו מפחי האשפה במושב ואת המיטות מצאו, תיקנו או בנו לעצמם. חלקם ישנים על מיטות שטח מתקפלות.

DSC_0668

כל 27 העובדים, ובכלל זאת שלוש הנשים, חולקים שתי מקלחות ושני תאי שירותים. העובדים מתלוננים כי לעולם אין מספיק מים חמים לכולם ובכל מזג אויר, נאלצים העובדים להתקלח במים קרים. ל-12 מהגרי העבודה יש מכונת כביסה אחת, בעוד הסטודנטים מנפאל מכבסים את בגדיהם בגיגיות מים מחוץ למגורים, שם הם גם נאלצים לשטוף פנים וידיים כשהמקלחות תפוסות.

DSC_0629

לאחר שביתת העובדים:

בתאריך 11 לפברואר 2014 החליטו העובדים לצאת לשביתה בת יום במחאה על התנאים הקשים עמם הם מתמודדים במושב, עם תנאי המגורים ועם הלנות השכר.

בתגובה מיידית לשביתה, עצר המעסיק לעובדים את זרם המים וכיבה את אספקת החשמל במגורי העובדים למשך אותו היום. בעקבות התערבות קו לעובד, הגיעו למקום מפקחי רשות ההגירה מספר ימים לאחר השביתה על מנת לבחון את נושא המגורים. העובדים מספרים כי כאשר הגיעו המפקחים, ניסה המעסיק למנוע מהם להגיע למגורים ודרש מהעובדים לעבוד בחלקת האדמה הרחוקה ביותר, כפי הנראה בכדי שהעובדים לא יוכלו לדבר עם המפקחים. עם זאת, לאחר התעקשות מצד המפקחים, אלה הצליחו לראות את מגורי העובדים. לאחר אותו ביקור, הכריז המעסיק כי הוא עומד לפטר שלושה עובדים. נכון להיום, לא פוטרו עובדים במקום ונראה שמטרת הכרזת המעסיק הייתה להפחיד את העובדים.

 DSC_0704

קו לעובד נמצא בקשר יום יומי עם העובדים במקום, ממשיך לעקוב אחרי המקרה ומטפל בו בתיאום עם רשות ההגירה ומשרד הכלכלה. העובדים מבקשים לשנות את תנאי חייהם במושב ומספרים כי תנאי העסקתם ומגוריהם קשים כל כך עד שהם  מרגישים כי כבר אין להם מה להפסיד.