22-04-2009

מאת: עו”ד חני בן ישראל

בשנת 2008 המשכנו לטפל במהגרי עבודה בעניינים אינדיבידואליים ועקרוניים הנוגעים למעמד בישראל. בנוסף, המשכנו בפעילות משפטית קיימת ויזמנו פעילות משפטית חדשה בסוגיות עקרוניות שונות הנוגעות להעסקתם של מהגרי עבודה בישראל.

הליכים משפטיים חדשים – פרטני:

1. עת”ם 2997/08 באג דבי ג’וגג’אלי נ’ משרד הפנים – בחודש נובמבר 2008 הגשנו עתירה בהולה לבית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב בשמה של עובדת נפאלית, שהצליחה ליצור עמנו קשר טלפוני ממתקן המסורבים בנתב”ג שעות ספורות לפני שנקבעה לה טיסה חזרה לנפאל. התברר, כי העובדת שבאה לישראל כדין, נפלה קורבן לתרמית פליינג ויזה בה הזמנתה בוטלה מייד עם בואה. כתוצאה, נכלאה העובדת ומשרד הפנים ביקש לגרשה לנפאל. בעקבות הגשת העתירה חזר בו משרד הפנים מעמדתו והתיר לעובדת להכנס לישראל ולחפש מעסיק חלופי בסיעוד.

2. עע”ם 8240/08 סריאני הינטיגאלה מדינאגי נ’ משרד הפנים – ערעור לבית המשפט העליון של מהגרת עבודה מסרי לנקה על החלטת משרד הפנים לגרשה מישראל. בערעור טענו, כי המערערת איבדה לכתחילה את מעמדה שלא כדין, וזאת משום שהוחל עליה הסדר הכבילה שנפסל בפסיקת בית המשפט העליון, וכן כי קשייה לאתר מעסיק יסודם באי קיום פסק הדין בבג”ץ הכבילה, שקבע כי על המדינה ליישם שיטת העסקה חדשה בתחום הסיעוד. לאחר הגשת הערעור נאות משרד הפנים לאפשר לעובדת להסדיר את מעמדה.

3. עת”ם 2812/08 לילוונטי מאנג’י נ’ משרד הפנים – עתירה בעניינה של מהגרת עבודה מהודו ששהתה בעבר בישראל במשך חמש שנים, ושכעת משרד הפנים מבקש להחיל עליה את מדיניותו בעקבות פסק-הדין בענין קון טנהס. העתירה עודה תלויה ועומדת.

4. עת”ם 3144/08 סקסאן קרואנט נ’ משרד הפנים; בר”ם 10948/08 סקסאן קרואנט נ’ משרד הפנים – עתירה זו הוגשה בחודש דצמבר 2008, ותקפנו בה את ההחלטה להחיל על העותר, מהגר עבודה מתאילנד, את המדיניות שנקבעה בעקבות פסק-הדין בענין קון טנסה. בעתירה התבקש בית-המשפט להורות למשרד הפנים לאפשר לעותר להשלים את השהות המקסימלית האפשרית בישראל על פי חוק הכניסה לישראל – 63 חודשים. הוראת המעבר האחרונה שנקבעה לגבי יישום פסק-הדין בעניין קון טנסה קבעה כי עובדים ששהו בישראל בעבר וששבו אליה מקץ תקופה יוכלו להשאר ברישיון עבודה בישראל עד לסוף שנת 2008 בלבד. בעתירה ביקשנו, בצו ביניים, להאריך את רישיונו של העותר עד להכרעה בעתירה, ובקשתינו נדחתה. הגשנו ערעור לבית-המשפט העליון, שהתקבל, תוך שהובעה בו ביקורת כלפי מדיניותו של משרד הפנים. בעקבות פסק-הדין, נקבעו הנחיות חדשות על-ידי משרד הפנים שביטלו את המדיניות הקודמת ביחס למי שבאו לישראל בשנית לפני מתן פסק-הדין בענין קון טנסה, ושעגנו מחדש את כלל ספירת “הנטו”, שיושם לפעמים בעבר (כלל זה קובע שתקופת השהות של מהגר עבודה בישראל נמנית במצטבר, בניכוי תקופות בהן לא שהו בישראל). באופן זה, רישיונו של העותר חודש לשנת 2009.

הליכים משפטיים חדשים – עקרוני:

1. הגשת בקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט בבג”ץ הכבילה – ביום 28.7.2008 הגשנו – קו לעובד, מוקד סיוע לעובדים זרים, רופאים לזכויות אדם, מכון אדווה ועמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי – בקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט בדרישה לכפות את המדינה לקיים את פסק-דינו של בית-המשפט העליון בעניין הסדר הכבילה. בבקשה שהוגשה, עמדנו על הפגיעה החמורה בשלטון החוק ועל הפגיעה הקשה בזכויותיהם של מהגרות ומהגרי העבודה, תוצאת ביזויו הנמשך של פסק-הדין. ביום 26.11.2008 קיבל בית המשפט העליון את הבקשה, וקבע כי המדינה אכן ביזתה את פסק הדין. דיון נוסף בבקשה נקבע לחודש יוני 2009.
2. עת”ם 2675/08 טטיאנה רוטרו נ’ משרד הפנים – עתירה בנושא החלת פסק-הדין בענין קון טנסה על מי ששהה בעבר בישראל באשרת תייר. העותרת במקרה זה, מהגרת עבודה ממולדובה, שהתה בעבר בישראל באשרת תייר בשנת 2002. מטעם זה, סירב משרד הפנים להאריך את רישיונה. בעתירה טענו כי פסק הדין בענין קון טנסה וחוק הכניסה לישראל אינו מתייחסים כלל לשהות בישראל באשרת תייר לענין מניין תקופת השהות המקסימלית לפי חוק הכניסה לישראל. בעקבות הגשת העתירה משרד הפנים חזר בו, ואפשר לעובדת להסדיר את מעמדה.

3. עת”ם 2483/08 לאלי קורדילאמה לילי דאס נ’ משרד הפנים – עתירה זו הוגשה בשם מהגר עבודה מהודו, שהובא במרמה לישראל לצורך עבודה בענף הסיעוד. העותר, כמו עשרות עובדים הודים נוספים, הובא לישראל לצורך עבודה בענף הסיעוד לאחר ששילם סכום עתק לחברת כוח האדם שהסדירה את בואו חרף העובדה, שאין כל מעסיק בישראל אשר מבקש להעסיקו, ושעה שברור ל”מייבאים”, כי חסר לו אחד הכישורים הבסיסיים הדרושים לצורך עבודה בתחום הסיעוד בישראל – היכולת לקיים תקשורת מילולית עם המעסיק. מקרה זה הנו דוגמא אחת לתופעה רחבה בהרבה, לה נחשף ארגון קו לעובד בחודשים האחרונים, היא הבאתם של מהגרי עבודה מאזורי ספר נידחים בהודו, אשר אינם דוברים אנגלית (ובחלק גדול מהמקרים אפילו לא הינדית, כי אם ניבים שונים) כביכול לעבודה בענף הסיעוד, למרות שאין מעסיק אשר מבקש להעסיקם, ולמרות שאין להם את הכישורים לעסוק בתחום אליו הובאו, רק על-מנת לגבות מהם את סכומי העתק, אותם הם משלמים בתמורה לזכות לעבוד בישראל. כתוצאה מהסדר הכבילה, אשר עודו חל על העסקתם של מהגרות ומהגרי עבודה בניגוד לפסיקת בית-המשפט העליון, הופכים עובדים אלה “שוהים שלא כדין” מיד עם בואם לישראל, נעצרים ומגורשים מבלי שהיה בידם סיפק להשיב ולו חלק זעיר מחובם העצום.

בעתירה אנו טוענים, הבאתם במרמה של מהגרי עבודה לישראל מתאפשרת בעטיים של מחדלי המדינה, ובעיקר היעדרו המוחלט של פיקוח על גיוסם של מהגרי עבודה לעבודה בישראל, ובעובדה, כי אין כל קריטריונים בנציגויות ישראל בחו”ל לקבלת אשרת כניסה לישראל לעבודה בסיעוד, או לעריכת ראיונות אפקטיביים לעובדים, שתכליתם העברת מידע מלא ומדויק על העבודה המצפה להם בישראל. מחדלים חמורים אלה הם שמאפשרים לחברות כוח אדם לרמות את העובדים אותם הן מגייסות לעבודה בישראל, ומשמשים תמריץ עבורן לתור אחר העובדים הפגיעים והנואשים ביותר, והנוחים ביותר להתפתות להבטחותיהן חסרות השחר. פערי הכוחות בין מהגרי העבודה לבין חברות כוח האדם ויתר הגורמים הפרטיים, המעורבים בהליך גיוסם והבאתם לישראל, ובעיקר הפערים העצומים בכוח המיקוח של הצדדים ובגישה שלהם למידע אמין על הליך ההגירה ועל מהות ההעסקה הצפויה להם במדינת היעד, מחייבים רגולציה אפקטיבית מצד המדינה ומחייבים את מעורבותה האקטיבית, על-מנת למנוע את השחתתו של ההליך ואת ניצולו לרעה.

קו לעובד שב והתריע בפני הרשויות השונות – לרבות בפני משרדי הפנים, התמ”ת והחוץ – על התופעה במשך חודשים ארוכים, ודרש הן כי המדינה תפעול למניעתה של תופעה קשה זו, והן כי תסייע במציאת פתרונות עבור אותם עובדים שהובאו לישראל לאחר ששילמו סכומי עתק אולם אינם יכולים להשתלב בענף הסיעוד, מחמת קשיי התקשורת. פניותינו נפלו על אוזניים ערלות.

בעתירה אנו דורשים, כי יינתן לעותר רישיון ישיבה ועבודה “כללי” מסוג ב/1 עד להשלמת תקופה השהיה המקסימאלית המותרת למהגר עבודה בישראל על-פי חוק הכניסה לישראל (63 חודשים), על-מנת שיהיה בידו לעבוד כדין בעבודה שאינה מצריכה תקשורת מילולית עם המעסיק, ובכך להשיב את חובותיו העצומים. כמו כן, ביקשנו שבית-המשפט יורה למדינה לקבוע בהנחיות מינהליות כללים למתן רישיון ישיבה כללי למהגרות ולמהגרי עבודה במצבו של העותר, אשר הובאו לישראל במרמה לעבודה בתחום הסיעוד, ואשר אינם מוכשרים לעבודה בתחום הסיעוד או שאין להם את כישורי השפה הדרושים על-מנת לעבוד בתחום זה. כן ביקשנו, כי המדינה תיקבע בהנחיות מינהליות כללים למתן אשרות כניסה לישראל בנציגויות ישראל במדינות המוצא של מהגרות ומהגרי עבודה, וזאת עד ליישומן המלא של החלטות הממשלה בדבר פיקוח על גיוסם של מהגרות ומהגרי עבודה לעבודה בישראל. בעתירה אנו טוענים, כי על המדינה מוטלת חובה לפעול בשקידה ראויה על-מנת להבטיח, כי לא יובאו לישראל עובדים אשר אין מעסיק המבקש להעסיקם; עובדים אשר אינם מוכשרים לעבודה בענף הסיעוד או עובדים שאין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום זה. משהובאו עובדים אלה לישראל, טענתנו היא כי המדינה אינה יכולה להתעלם ממצוקתם, שהתאפשרה בעטיים של מחדליה. המדינה אינה צריכה להיות זו שהונתה את העותר באופן ישיר, על מנת לקבוע, כי עליה לשאת באחריות למצבו, שכן מחדליה של המדינה, ושורת הכשלים המוסדיים, המאפיינים את האופן בו היא בוחרת לגייס מהגרי עבודה במדינות מוצאם, הם שהכשירו את הקרקע להונאתו של העותר, והם שאפשרוה באופן מעשי.

הישגים בולטים

1. החלטת בית-המשפט העליון בבג”ץ הכבילה
2. שינוי נהלי קון טנסה בעקבות בר”ם 10948/08 סקסאן – ראי לעיל
3. הצטרפות היועץ המשפט לממשלה לעמדתנו בבג”ץ שעות נוספות

פניות לרשויות בנושאים עקרוניים:

1. אי ביטול היתרים להעסקת מהגרי עבודה בסיעוד
2. הקשחת נהלים שעניינם מעבר בין מעסיקים
3. העסקת עובדים בטיפול בשני מטופלים
4. טיפול בעניינם של עובדים בהיתרי ייצוא
5. תיקון חוק הכניסה לישראל
6. העברת סמכויות – מניעת הגנת נציבות ממהגרי עבודה בסיעוד
7. הטלת אגרות על העסקת עובדים פלסטינים