05-05-2019

הדוחשוד ושבר – על הכשלים של חוק הפיקדון ויישומומעלה כי החוק פוגע באופן חמור בזכויות יסוד של מבקשי המקלט בישראל וחושף בבירור כי המדינה אינה אוכפת את החוק, מה שהביא לכך שמעסיקים רבים ניכו 20% משכר העובדים מבלי להפקיד אותו עבורם ובכך גזלו מהעובדים את שכרם

ב-7.5 יתקיים דיון בבגץ בעתירה שהוגשה על ידי מבקשי מקלט וארגונים חברתיים כנגד חוק הפיקדון. החוק, אשר נכנס לתוקפו ב-1.5.2017, חוקק במטרה לעודד עזיבה מרצון של מבקשי מקלט על ידי הורדת 20% משכרם והעברתו לפיקדון אשר לכאורה יקבלו בזמן עזיבת הארץ. כך הפכו זכויות עובדים בסיסיות המעוגנות בחוקי עבודה לכלי ענישה.

 

בדוח נחשף כי בשנת 2018 עשרה מעסיקים בלבד קיבלו התראה מינהלית בגין אי העברת כספים לעובדים ועובד אחד בלבד נקנס. לשם השוואה, ארגוןקו לעובדבדק מרגע החלת החוק ועד לסוף נובמבר 2018 את תלושי השכר וההפקדות של 2573 עובדים. בבדיקה עלה כי ב-15% מהמקרים המעסיק נכה את כספי הפיקדון משכר העובד, אבל לא הפקידם בקרן אלא שמר את הכסף בכיסו. ב-30% מהמקרים נוכו הכספים משכר העובד, אך הופקד רק חלק מהםבפיקדון“. באותה תקופה בדיוק בדקה רשות האוכלוסין וההגירה 42 תיקים בלבד.

בהערכה זהירה ניתן לומר כי עלות הכספים שלא הופקדו מוערכת בעשרות רבות של מליוני שקלים מכספי העובדים, שנותרו אצל מעסיקיהם.

האכיפה הרשלנית של חוק הפיקדון מתרחשת בזמן שהמדינה מודעת למחדל אי ההפקדה: נציגי רשות האוכלוסין וההגירה העידו בפני וועדת הכנסת בחודש אפריל 2018 כי עבור מרבית מבקשי המקלט לא מופקדים כספי הפיקדון. כמו כן על פי תגובת המדינה לבגץ בסוף שנת 2018 מספר המעסיקים המפקידים כספי פיקדון לעובדיהם נותר יציב בין החודשים יוני לאוקטובר 2018, אז נרשמה ירידה משמעותית מן החודשים הקודמים.

העלמת העין של המדינה ממחדל זה מתרחשת בזמן שהחוק מדרדר מבקשי מקלט לעוני ו-50% מהם משתכרים מתחת לשכר המינימום הקבוע בחוק. מסקר של ארגון קו לעובד עולה כי גזירות חוק הפיקדון הובילו מבקשי מקלט רבים לעבודה לא מדווחת, לשעות עבודה ארוכות יותר ולעבודות קשות יותר.

נתון מעניין נוסף הנחשף בדוח: כספי הפיקדון מופקדים לחשבון בנק המנוהל על ידי רשות האוכלוסין. אין לעובדים אפשרות לבחור את הקרן שמנהלת את הכספים והיא אינה מחוייבת בחוק הפיקוח על שירותים פיננסים המסדיר את התנהלותן של קרנות גמל למטרת חיסכון או ביטוח. כך נמנעת מהעובדים כל אפשרות לשקיפות או שליטה בכספיהם שלהם המופקדים לכאורה עבורם.