21-11-2017

לאחר מחדל מתמשך של ארבעים שנה בו עובדים פלסטינים לא קבלו את קרן הפנסיה לה הפרישו הם ומעסיקיהם כספים – עתירה של “קו לעובד” בנושא הובילה את המדינה להודות במחדל, ולהתחיל לפעול לפתרונו. הפתרונות נכון לרגע זה, כמו שטענו אתמול בבג”צ, לא מספקים, ובניגוד לחוק, ממשיכים את האפליה. לריאיון של עו”ד מיכל תג’ר בנושא: http://bit.ly/2z93KFQ

הסיפור בקצרה: זה ארבעים שנה שמופרשים כספי פנסיה לעובדים פלסטינים העובדים בישראל, הן על ידם והן על ידי המעסיקים שלהם. אבל מה? אין קרן פנסיה שמנהלת אותם. קרן פנסיה אמורה להיות ביטוח. שבבוא היום הופך או לקצבה בימות הזקנה, או במקרה של אבדן כושר עבודה או חלילה, קצבה שנותרת ליקיריך.

לא כך קרה עם הכספים שהופרשו לפלסטינים, שמנוהלים על ידי מדור התשלומים ברשות האוכלוסין וההגירה. במקרה הטוב הם היו פיקדון, שאותו הם פדו, בעידוד המדינה, כשסיימו תקופת עבודה. כן, בדיוק מה שתמיד תמיד תמיד ממליצים לנו לא לעשות? אז אצלם זה אחרת. ואף אחד מעולם לא אמר להם כמה כסף יש להם, איזו קצבה יש להם ושלא כדאי להם למשוך אותה. נייר הם לא קיבלו. בקיצור, שום ביטוח ושום בטיח. דו”ח מבקר המדינה בשנת 2014 גם בקר את העובדה שמדינת ישראל אפילו לא יודעת כמה כספי פנסיה היא חייבת לעובדים הפלסטינים. http://bit.ly/2zSI7gF

בעקבות עתירת “קו לעובד”, נקטה המדינה במספר צעדים אותם הציגה לבג”צ אתמול, ביניהם פרסום ראשוני של תקנונים אשר בכלל יאפשרו את מתן הכסף, חיפוש קרן פנסיה שתנהל את הכספים ועוד. בפועל, בטיפול “קו לעובד” בקשות של עובדים פלסטינים לפנסיה, אותה הגישו בגיל הפרישה, שלא התקבלו.
עו”ד מיכל תג’ר טענה בדיון כי הצעדים אינם מספקים, ואף מפלים. לא רק שטרם נבחרה קרן פנסיה, וכי העובדים לא מקבלים מידע על חסכונם, אלא שהתקנונים שנכתבו מפלים: עובד פלסטיני בכדי לקבל קצבת אובדן כושר עבודה או שארים צריך וותק של 120 חודשי עבודה! עשר שנים! לעומת עובד ישראלי, שלא נדרש לכך.

בית המשפט העליון, שהביע את עמדתו הברורה נגד המחדל המתמשך, העניק למדינה מספר חודשים נוספים, כדי להשלים את פעולותיה בנושא, ואז לדון במנגנון שנוצר, ובהמשך הדרך.