19-05-2018

הידעתם? חברות זרות שמגיעות לכאן, עם עובדיהן (סינים בעיקר), יחויבו לשלם מחצית מהסכום לערובה שלא יפרו את זכויות עובדיהן לעומת חברות ישראליות שכבר עובדות שם. זאת למרות שהניסיון של “קו לעובד” מראה כי הן לא בוחלות בהפרת זכויות עובדים.

השבוע וועדת העבודה והרווחה אישרה את ההצעה לפיה חברות הביצוע הזרות בענף הבניין, מרביתן סיניות, מלבד חברת יימזלר, הטורקית ישלמו רק מחצית מהסכום שמשלמות חברות ישראליות. למרות התנגדות גופים שונים, מ”קו לעובד”, ועד להתאחדות בוני הארץ לסכום הערובה, החליטה הוועדה לאשרו.

נציגי המדינה היו מאוד ברורים בדיון. מה הם רוצים? רק להקל על החברות כמה שיותר, לכן המדינה מבקשת מהן את הסכום המופחת כל כך. כן, להקל על חברות ביצוע ענקיות, שיביאו את העובדים שלהם, במסגרת ההסכם יובאו ומובאים 6000 עובדים שעבודתם היא לבנות פה את בתינו ואז לחזור לארצם. סכום הערובה הוא מזערי לעומת הרווח העצום שיהיה להן פה.

אחד מהטיעונים בעד ההצעה שעברה הייתה: “בכל הנוגע לחברות הבנייה הזרות ולחברת יילמזלר פוחת החשש שהרווח שלהן יהיה על חשבון שכר העובדים”, כן, כך במקור. אם זה לא היה כל כך עצוב, אולי היינו צוחקים.
מניסיון “קו לעובד” בשטח אפשר לומר בבירור: האמירה הזו משוללת כל יסוד. החברות הללו מפירות לבקרים זכויות עובדים, ואף אחד לא אוכף זאת.

רק לשם הדוגמא: בשנת 2016 טפלנו בעניינו של עובד של אחת החברות הללו, יימזלר, שברח ממנה לאחר לאחר שהוחזק בתנאים של עבדות. הדרכון שלו נלקח, הוא לא יכול היה לנוע בחופשיות, וחלק גדול ממשכורתו קוזז. כיוון שהעובד היה כבול למעסיק שלו, לאור פסיקת בית המשפט, משרד הפנים אישר את מעברו למעסיק אחר. כן, מה שמותר לעובדים האלו זה לעבור לאחת מ-6 החברות האחרות, אם ניתן לו אישור לכך. זה גג החירות שעומדת לרשותו.

ואם נסכם זאת: מה שעומד לנגד עיני המדינה אלו רק החברות והאינטרסים שלהן. האינטרסים של העובדים? אותם אף אחד לא סופר, ואף אחד לא מבטיח להם את זכויותיהם.