15-10-2007

מאת: קו לעובד

א’ ט’, עובדת זרה מהפיליפינים, עבדה בסיעוד של זוג קשישים בני 84 ו- 86. היא הכינה להם אוכל, נתנה להם תרופות, החליפה להם חיתולים וניקתה את ביתם. לאחר כשמונה חודשי עבודה, משנודע לבתם של זוג הקשישים כי העובדת בהריון, פיטרה אותה באופן מיידי.

בצר לה, פנתה העובדת לעמותת “קו לעובד”, אשר הפנתה אותה לעו”ד אורן יוגב. עו”ד יוגב הכין תוך ימים ספורים תביעה לבית-הדין לעבודה, ובמסגרתה אף בקשה דחופה להשבת העובדת לעבודתה לאלתר. לאחר הגשת התביעה, ניאותו המעסיקים להשיב את העובדת לעבודתה באותה מתכונת בה הועסקה לפני הפיטורין. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק-דין.

לתומה, סברה העובדת (הנמצאת כיום בחודש החמישי להריונה) שתלאותיה נסתיימו. ואולם, משהגיעה למשרד הפנים לחדש את אשרתה אשר פגה ימים ספורים  לפני הדיון בבית-הדין לעבודה (עובדים זרים נדרשים לחדש אשרותיהם אחת לשנה), הופתעה לגלות שמשרד הפנים בתל-אביב מסרב לכבד את פסק-הדין. פקיד הלשכה, יוסף בן ארי, סירב לחדש את אשרתה העבודה שלה, ותחת זאת הנפיק לה אשרת תייר. בהחלטתו כתב: “על פי התקנות של משרד הפנים אין להעניק אשרת ב/1 (אשרת עבודה) לעובדת זרה בהריון, אלא אשרת ב/2 (אשרת תייר) עד שלושה חודשים מעבר לתאריך הלידה, ובתום האשרה לצאת את הארץ עם התינוק”. כעת, מבקשת בתם של המעסיקים הקשישים שוב להפסיק את העסקת העובדת, בנימוק שאין לעובדת אשרה מתאימה.

בפנייה דחופה לפרקליטות מחוז תל-אביב תקף ד”ר יובל לבנת, היועץ המשפטי של “קו לעובד”, את החלטתו של פקיד משרד הפנים, ואיים להגיש עתירה לבית-המשפט בעניין. לדבריו, הנוהל שקובע כי עובדת זרה תקבל אשרת תייר עד לשלושה חודשים אחרי הלידה (ואשר חוקיותו נדונה בימים אלה בבג”ץ) רלוונטי רק לנסיבות בהן עבודתה של העובדת הופסקה (לדוגמה, אם המעסיק נפטר במהלך הריונה), ולא למצב בו העובדת מבקשת להמשיך לעבוד עבור מעסיקהּ עד הלידה. “הרי חוק עבודת נשים אוסר על פיטורי עובדת בהריון, ומכאן גם חובתו של משרד הפנים לחדש את אשרת העבודה של העובדת לפחות עד ללידה; הדברים נכונים מקל וחומר מקום בו ישנו פסק דין של בית הדין לעבודה המחייב את המעסיקים להמשיך ולהעסיקה”, נכתב בפניה: “מה ההגיון לתת לעובדת אשרת תייר ולא אשרת עבודה? ממה אמורה העובדת להתפרנס עד ללידה?”.

בעקבות הפנייה הנחתה הפרקליטות את משרד הפנים להנפיק לעובדת אשרת עבודה כנדרש.